Page 25 - גילוי דעת
P. 25
יש שוק שמסתובב בקרבת מגוריי יום בשבוע, אך אין לי שום מנהג קבוע, ובטח לא תשמעו ממני ש"עשיתי אתמול
שוק".
תמיד בימי הקיץ הארוכים, עת השמש שוקעת באיחור רב, יש בי געגוע לשוק. אני מנסה למלא אותו בביקורים בשוק מחנה יהודה בירושלים, מקום שמצליח לאזן בי געגועים לסבתא, לעגלה על גלגלי מתכת, בשעות שהוא עדיין שוק
של פירות, ירקות, תמרים ודגים.
אני מכניסה יד לארנק, מוודאת לפני הירידה מהרכב שיש לי כסף פרוט. מסתובבת בנחת בין דוכן לדוכן. לא נותנת לצפיפות ולחום להפריע לי לנשום את החוויה הזאת אליי. אוספת שקית ועוד שקית, כוס משקה ופרי לדרך, טעימות חלווה ושקית ממתקים
לילדות. תמיד בקיץ עולים לי זיכרונות מהשוק.
.אולי אתחיל לעשות לי שוק קבוע
אבל מזה יוצאת לילדים שלי אימא בעלת יתרון הניסיון אימא שמשוחררת מ"מי אני" ו"איך אני נראית" ו"מה יגידו" ופנויה לטובה האמיתית של ילדה – שמיים יעידו. כשה"לא" הוא לא "כן" הוא כן (מלשון כנות) ולא סתם "כן" של ריצוי וחנפנות, העוסק בטפל וזונח את העיקר ומבלבל ומאבד את הדרך לבן היקר על כן נתמקד בחינוך לטוב ולאמת ולא ל"בא לי" ו"אני במרכז" אלא בחינוך מורה דרך. "דוגרי" בלעז. נהיה מחנך שאפשר לסמוך עליו כי הוא יודע מהי סמכות מלא שלמות פנימית, ביטחון בטוב ואכפתיות מנחיל את האמת הנכספת מתוך בהירות שהילד רוצה בה (לא פחות ממך) .בשלמות
בהצלחה, אהובה.
מוכרים השבוע. קראו לזה בשכונה "עושים שוק".
זכורות לי שעות יפות במרפסת. סבתא יושבת על מדף שיש לאורך החלון הגדול הצופה לשכונה, רגליה פשוטות קדימה, גווה נשען על המשקוף, ידיה אוחזות בסורג ופניה פעם אלינו, פעם לחוץ. קריאות שלום לשכנים שעברו למטה. הביקור השבועי קירב בינה לבין השכנות
הטובות.
אני זוכרת שעות שבהן אנחנו יושבים סביב סבתא בלכידות כזאת של יום שלישי אחר הצוהריים, כשכל החנויות סגורות, כי ככה חיו פה פעם. בכל יום שלישי נסגרו כל העסקים באחת בצוהריים, חוץ מהשוק. השוק היה פעיל
עד השקיעה.
ובשקיעה נגמרים לי הזיכרונות מהשוק ומהחוויה. ולמוחרת, בטלפון עם הדודה, יעלו המילים "עשינו אתמול שוק".
היום אני אימא לילדים בעצמי. עדיין
עושהשוּק
יערית יאיר | מסתכלת על הצד היפה של החיים
ימי הקיץ מעלים בי זיכרונות ילדות טובים מקניות בשוק. מעין התרפקות נוסטלגית על מציאות שנעלמה וכאילו בימי הקיץ מבקשת לעצמה מעט חיּות.
בכל יום שלישי היה מגיע השוק הנודד אלינו ליבנה. אני זוכרת את אימי ואותי צועדות לעברו אוחזות עגלה על שני גלגלים, כזאת ממתכת, של פעם, כבר בשש בבוקר, שלא ייגמרו הפירות והירקות הטובים. מזדרזות כדי להספיק
אחר כך להתארגן לבית הספר בזמן.
זמן איכות אימא-בנות. חוויה. באמת כיף גדול (אימא שלי בטח תגיד שאולי באתי איתה פעמים בודדות, בכל זאת נדרש ממני להשכים קום, אבל זה רק יעמיק את החוויה שנצרבה בי). ואני זוכרת שעות אחר צוהריים שבהן סבתא הייתה באה אלינו לקחת את הפירות והירקות הטריים שקנינו בעבורה. ואז שוב היינו יורדות יחד לשוק, הפעם עם סבתא, בקצב אחר, עם מטרות אחרות, נינוחות יותר, לראות אילו מציאות
לדעת לומר לא
חוות דעת | הרבנית אהובה צוקרמן | יועצת במודעות, זוגיות ומנחת הורים בגישת שפר
הרי הבטחתי לעצמי שלא להיות כמו אימי
אלא להרעיף ולאהוב ולהיות רק בטוב.
ואז בשעת מבחן במה אני עסוקה באמת, בטובת הילד,
בטובת המציאות או איך אני נראית דרך העדשה שלי כמתבגרת?!
הרי המשקפיים האלו כל כך סובייקטיביים וילדותיים, שאיך אפשר עליהם לסמוך?
למרות שבי נשבעתי שבחיים אבל בחיים לא אהיה דומה לאימא שלי,
הינה לפעמים טובת ילדיי משתקפת לי דווקא בדמותה!
האם אוכל להניח למשובת ילדות שלי, להסתכלות חלקית ולא מושכלת,
ולהיות עניינית, כשצריך סוגרת וכשצריך פותחת דלת?
הדרך לכך עוברת כמובן בהודאה שאימי הייתה לי אם לתפארת
וקצת לאכול את הכובע ולהוריד את האגו של המתנשאת
שאלה
בתקופה הזו שנתרגשה עלינו המגפה והמצב הכלכלי נהיה דחוק וקשה, קשה לי במיוחד לעמוד מול הילדים שלי ולומר "לא" על דברים שהיו רגילים
בהם. תוכלי לחזק אותי?
תשובה
ייתכן שהקושי שלנו נובע מכאן:
"לא" היא מילה לא יפה. אני לא רוצה לומר אותה!
"כן" – זה כבר מוסיף חיוך וחן. כן?
ובכן, הילדים שלנו יותר משהם צריכים את ה"כן" צריכים את ה"לא".
כי מי יעזור להם את הגבול לא לעבור? בגדר הטובה לעצור? למה לומר "לא" של אהבה ואכפתיות במקום ליהנות מ"כן" מלא נחמדות? שכן מה באמת עומד לנגד עיניי? איך
אני נראית כהורה או מה אני, מורה? נכון, קשה כשזה נראה לא טוב.
| 25
י״ז אב ה'תש"פ
