Page 4 - גילוי דעת

וארא: נקודת מבט ממרחק בזמן או במקום
ממתק לשבת | הרב גבי קדוש - רב מועצה אזורית בני שמעון
משה תהיה רחבה ועמוקה יותר, ולא יראה במשבר הזמני חזות הכול אלא רק שלב המקדם אותנו לקראת הבאות.
תהליך ההתהוות של עם ישראל להיותו ראוי להופעת דבר ה’ עליו בארצו, הוא תהליך מקיף וארוך שאינו סובל קיצורי דרך ומחייב סבלנות, ענווה, עוז וגבורה. וגם אם לא נראית הצלחה מידית וגם אם תהליכי הגאולה לא תמיד נראים לעין האנושית שלנו נדע שדווקא בעת הנפילה אנו נדרשים למבט כולל על עברנו ועתידנו. זה הלימוד שמלמד ריבונו של עולם את משה כבר בתחילת הדרך הארוכה בחומש שמות של המעבר מגלות לגאולה. ההכרח לרומם את רוח העם וההנהגה לגודלנו וכוחנו המיוחד דורשת מבט אמוני רחב ומקיף לתהליכי הגאולה וחבלי המשיח הכרוכים בהם.
‘עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה’.■
מפניו". יוסף מבין כי יש צורך במשהו שהוא יותר מסתם דיבור בכדי לפרוץ את מחסום הבהלה והפחד ועל כן אומר מיד לאחיו "גשו נא אלי, ויגשו". כעת גם יוסף וגם האחים מבינים את כוחה של הקירבה, של הרגש והיחס החם ביחסים
הבינאישיים.
גם בזוגיות, לא ניתן לתאר במילים את החשיבות של הקירבה הגופנית והנפשית. חובה על כל אחד מבני הזוג ל"גשת" להתקרב, ולהתייחס בנימה
אישית לבן/בת הזוג.
הקירבה – לא רק שבכוחה לשבר חומות של ניכור כעס, אלא בכוחה גם לאחד ולמזג. לעיתים הזוג אינו צריך לדבר אלא רק לגשת, להתקרב, לעשות צעד אחד קדימה ולהיות שם האחד בשביל
השניה.
כולנו בחיינו האישיים, והחברתיים צריכים ללמוד מכך על חשיבות הקירבה, היחס האנושי, והחום שאנו מקרינים סביבנו. חום בכוחו להמיס לבבות ולשבור חומות בזכות הקירבה עוד לפני שאנו בכלל פותחים בדיבור...
■meezoog1@gmail.com
נראה שבלי ‘פרספקטיבה’ רחבה וראיית כל מהלך בניינו של עם ישראל, שליחותו של משה רבנו ומהלך הגלות והגאולה, לא נוכל להבין את משמעות
ורצף כל התהליכים.
בסוף הפרשה הקודמת משה רבנו חווה ‘משבר מנהיגות’ בכשלון שליחותו לפרעה והחרפת תנאי עבודתם של בני ישראל. דווקא בעתות של ‘כשלון’ הקב”ה חוזר באזני משה על הדברים היסודיים, על כל מהלך לידתו ותכליתו של עם ישראל. תחילתנו באבות הקדושים אשר מקבלים את הבטחת הברית לעם ישראל להיות לו לעם ה’ בארץ ישראל. כי כאשר רואים בפרספקטיבה רחבה את תהליכי הגאולה, אנו נותנים דעתנו למקומם של הקשיים והאתגרים. הקב”ה חוזר על כל המהלך בכדי שהסתכלותו של
בכדי להימנע בכותרת מהמילה הלועזית 'פרספקטיבה' הסתכלתי במילון וזאת התוצאה... נדרשתי לכך מכיוון שכל פעם שאנו שבים וקוראים את תחילת פרשת וארא אנו שואלים את עצמנו מדוע אלוקים חוזר שוב באזני משה רבנו על היסודות שכבר נאמרו למשה לא פעם: הברית עם האבות, הבטחת ארץ ישראל, הגאולה העתידה ממצרים ואת ההבטחה להיותנו לעם ה': ' ָו ֵא ָרא ֶאלַאְבָרָהם ֶאל ִיְצָחק ְוֶאל ַיֲעקֹב... ְוַגם ֲהִק ֹמִתי ֶאת ְּבִריִתי ִאָּתם ָלֵתת ָלֶהם ֶאת ֶאֶרץ ְּכָנַען... ְוָלַקְחִּתי ֶאְתֶכם ִלי ְלָעם ְוָהִייִתי ָל ֶכם ֵלא-ֹל ִהים... ְו ֵה ֵבא ִתי ֶא ְת ֶכם ֶאל ָ ה ָא ֶ ר ץ . . . ְ ו ָ נ ַ ת ִ ּת י ֹא ָ ת ּה ָ ל ֶ כ ם מ ֹו ָ ר ָ ׁש ה ֲ א ִ נ י ה''. למה יש צורך בחזרה על דברים אלו וכיצד נקשרים הם לסוף הפרשה הקודמת שבה משה אומר: ' ָל ָמה ֲה ֵר ֹע ָתה ָלָעם ַהֶּזה ָלָּמה ֶּזה ְׁשַלְחָּתִני... ְוַהֵּצלֹלא
ִה ַּצ ְל ָּת ֶאת ַעמך'?
חיבורים
כץ ולעניין! | שילה כץ | מנהל היחידה ללימודי חוץ גבעת ושינגטון, יועץ זוגיות ונישואין
יהודה יודע כי מעשיו ונאומו יהיו בבחינת להיות או לחדול. יש לו סיכוי אחד ויחידי להצליח במשימה, אחרת בנימין יישלח כנראה לכלא לעולם. בשל גודל האירוע יהודה נוקט צעד נוסף מעבר לדיבור: ויגש אליו יהודה... יהודה מתקרב פיזית ונפשית אל יוסף. יהודה מבין שדיבורים לבדם כנראה לא יצליחו לשכנע את שליט מצרים, יש צורך בעוד מעשה המבטא רגש ויחס של קירבה. יוסף רואה ומרגיש אולי בפעם הראשונה בחייו הבעת רגש מצד אחיו אליו (גם אם יהודה לא יודע שמדובר
ביוסף אחיו).
יוסף חווה כל כך הרבה השפלות ועלבונות ושנאה בבית אביו. בנוסף, יוסף חי כבר 22 שנה מחוץ לבית אביו: שנים ארוכות של הטרדות מצד אשת פוטיפר, שנים שבהם שהה בבית הכלא במקום קר ומנוכר ללא רגשות ויחסים תקינים, ועכשיו, הוא מגלה לראשונה יחס אנושי חם, מכבד, עם רצון לקירבה. יוסף אינו יכול לעמוד בפני זה ופורץ
בבכי ומתוודע אל אחיו. לאחר שיוסף אומר לאחיו כי הוא אחיהם
כתוב "ולא יכלו לענות אותו כי נבהלו
הקירבה – לא רק שבכוחה לשבר חומות של ניכור כעס,
לפעמים עומד האדם בפני זמנים לא
פשוטים בחיים, בפני התלבטויות
ואתגרים. לעיתים הדברים אמורים
בחיים הפרטיים, או בחיים המשפחתיים,
ולפעמים גם בחיים הציבוריים
הלאומיים. נראה שפרשת יהודה העומד
אלא בכוחה בפני יוסף שליט מצרים יכולה ללמד גם לאחד אותנו פרק חשוב על ההתייחסות הנכונה
לרגעי משבר וקושי כאלה.
של 17 פסוקים, משנה את כל המהלך, ומביא לחשיפתו של יוסף בפני האחים, ומכאן קצרה הדרך לאיחוד המשפחה עם
ולמזג. לעיתים
בפרשת ויגש, סיפור יוסף והאחים מגיע לשיא "לנקודת רתיחה". הלא הוא המפגש הטעון בין יהודה לבין
הזוג אינו צריך
לדבר אלא רק לגשת, השליט המצרי המאיים בכליאתו של
בנימין! "ויגש אליו יהודה ויאמר...".
להתקרב, נאומו של יהודה בפתיחת הפרשה, נאום
ירידתם למצרים והפיכתם לעם.
לעשות צעד אחד קדימה ולהיות שם
האחד בשביל מה יש בו בנאום של יהודה שמחולל את השניה השינוי הגדול כל כך? האם בטענות שלו הוא מחדש משהו? בקריאה הפשוטה
ביותר נראה שאין כמעט כל חידוש
בדבריו. ואם כן עולה השאלה: כיצד הצליח הנאום הזה להמיס את לבבו של יוסף ולהביא לאיחוד המשפחה?
ב׳ שבט ה'תשפ״א
4|
תהליך
ההתהוות של עם ישראל
להיותו ראוי
להופעת דבר ה’ עליו בארצו, הוא תהליך מקיף וארוך שאינו סובל קיצורי דרך ומחייב סבלנות, ענווה, עוז וגבורה