Page 26 - גילוי דעת

פשוט לאהוב
ענת גופשטיין | מיומנה של מטפלת
כמטפלת ומנחת הורים, אני ערה לשיח המתקיים בחברה החרדית על מצב הנוער. השתתפתי בכנסים ובקורסים לטיפול בנוער בסיכון, קמו מסגרות ומענים עבור הנוער. ההורים והילדים
כבר לא לבד.
לעומת זאת הציבור הדתי לאומי נוהג כמעט תמיד, לסמוך על מוסדות המדינה, ובכך מאבד נוער יקר. המדינה מפנה את הטיפול להוסטלים חילוניים אנטי דתיים, שעוזרים למטופלים לחלל את השבת הראשונה ללא הסתרה, וכך קורה שלנערה מישוב בשומרון יש חבר ערבי. נוער הגבעות, למשל, סובל מתיוג ודחיה: מי שלא הולך בתלם ובמסלול הציוני דתית ה”קלאסי”, הופך מיד לנוער נושר, נוער בסיכון. אצלנו הכול מושלם ואין שיח בנושא. הגיעה העת לתיקון. כי את נוער היקר הזה אסור לאבד! חשוב לגלות אחריות כלפיהם ורק לאהוב.■
חס וחלילה ביראה תתאה לבדה מצד עונשי עוה"ז או עונשי עולם הבא, שהיא יראה חיצונית, שאסור לתלמידי חכמים העוסקים ברזי-תורה בהבנה פנימית להרבות בה, רק לקחת ממנה מעט, כדי ליסר את הגוף ונטיותיו הגסות, במדות רעות ותכונות מגונות חס וחלילה, אבל העיקר צריך להיות הלב מלא אהבה קדושה, ויראה עליונה, מסוד קדושים..”. אם גם הם זקוקים ליראת שמים נמוכה קל וחומר אנחנו. כי לא תמיד האדם חי את תודעתו העליונה ולפעמים היצר הרע מתגבר וצריך לדבר בשפתו. הרי היצר הרע מבטיח תענוג ורווח, מולו צריך לדבר בשפה של כאב והפסד. לכן לא נמנע מילדינו גם את הרובד הזה. בחיים שבפשטות יש תוצאות למעשים: לטובים טוב ולרעים אי נעימות והפסד. זה העיקר 11 ב31 העיקרים לרמבם: “שהבורא יתברך שמו גומל טוב לשומרי מצוותיו ומעניש לעוברי מצוותיו”. על גבי זה נבנה את הקומות העיקריות, הקומות של האהבה שבאה מתוך לימוד ידיעה והזדהות. אכן בסוף התהליך, כנגד עשר
המכות, מופיעות עשרת הדיברות.■
“תעיתי כשה אובד, בקש עבדיך כי מצוותך לא שכחתי”. טעה הוא מי שנכשל, ותעה הוא מי שאיבד את הדרך. כמו השה כשהוא אובד מן העדר, הוא לא יודע לחזור, עד שיבקשו הרועה. תועה בדעתו לא יודע את הדרך לעצמו, לכן בקש אתה את עבדך כי מצוותיך
לא שכחתי”.
הנוער של היום הוא כשה אובד, מחפש את דרך הישר, הוא מברר מה חובתו בעולמו. הבירור כרוך בשבירת מוסכמות וחציית גבולות. והם כל כך
צריכים אותנו, המבוגרים.
הנוער של היום כבר לא מקבל דברים כמו שהם. הוא פורץ גדרות עולם, שואל ובודק. הציבור החרדי היה נוהג לנשל את הנוער שלא הולך בתלם. לאחרונה, יש התעוררות לנושא וחשבון נפש. את הביקורת הנוקשה והוצאה מחוץ לגדר
החליפה קבלה והכלה ויש מודעות.
“אני לא רוצה להיות דתי, אך גם לא רוצה להתדרדר לפשע כמו החברים שלי”. הוא ישב מולי וסיפר על היחס של המשפחה והחברה אליו, על ציפיות שהיו לו, חלומות. נער צעיר בשנות העשרים לחייו, גדל בבית חרדי קלאסי, למד בישיבה טובה וכשקיבל צו גיוס הבהירו לו ‘שאין מצב’. הוא נאלץ ללכת לקב”ן לעשות הצגות וקיבל פטור מהצבא. אבל אז החלו יסורי מצפון והוא רצה להתגייס. במשפחה שלו לא קיבלו את הרעיון ודחו אותו. הוא כל כך נפגע מהוריו, והחל למרוד, לשבור מוסכמות, התרשל בשמירת המצוות והתחבר לחבר’ה שיושבים על הגדר ומנהלים
דיאלוג בין העולמות.
לאט לאט מצא את עצמו מחוץ לגדר, הדבר שהכי כאב לו – שכינו אותו ‘גוי’. בלהב”ה הוא כבר הבין את ההבדל בין יהודי לגוי, הוא לא רק קירב יהודים אלא
הוא בעצמו התקרב ליהדות.
למה ללכת מכות?
הדברים. יש לי רצון לעשות טוב מפני שהוא טוב, מפני שאני מכיר בגודלו וחשיבותו וזה מעורר בי יחס של יראה. אני מבין את הפער: את קטנותי לעומת גדולתו וזה מעורר רצון להיות שייכים וקרובים ולא להתרחק. אני רוצה להיות שותף. אהבה זו הזדהות עמוקה שיודעת את הערך עד כדי מוכנות למסור את
הנפש עליו.
בכל זאת אף על פי שיש בנו, בדור זה במיוחד, התנוצצות נשמה שמתאים לה דיבורים של גודל ואידאליזם, עדין אסור לנו לשמוט את הבסיס לכל התוכן, את המסגרת שנקראת יראת שמים. יראת שמים כפי שמסביר הרב: “כשמרים המשמרים את היין”. כשלעצמם הם מרים, אך בלעדיהם הכול מחמיץ. מובן שצריך לזכור את הפרופורציות שבין השמרים ליין, הם שכבה דקה. אי אפשר רק אותה, ואי אפשר בלעדיה. הרב כותב באיגרת תקנ”ה שגם כשמדובר בתלמידי חכמים גדולים הם זקוקים למעט יראת שמים נמוכה: "אבל מי שהוא תמיד שקוע ברעיונו בהסתכלות פנימית, באור תורה וקדושה ויראה עילאה, מצד רוממות רבון כל העולמים חיי החיים ב"ה, ולא
חוות דעת | הרבנית אהובה צוקרמן | יועצת במודעות, זוגיות ומנחת הורים בגישת שפר
אנחנו יודעים שהיחס שלנו
בפרשה שלנו מובאות המכות האחרונות
החותמות את עשרת המכות. המכות
החינוכיות המביאות לדעת אלוקים.
לריבונו של אבל לא עדיף אחרת? בדרך של שיכנוע, עולם מושתת בדרך של אהבה? אולי רק באהבה ננצח?
על אהבה אבל “לא באו רעמים אלא לפשוט עקמומיות גם על יראה. שבלב”. הרעם מפחיד ברמה הכי פשוטה, וזה דוקא מה שמיישר עקמומיות שבלב?
אולי אפילו אנחנו יודעים שהיחס שלנו לריבונו של קודם כל על עולם מושתת על אהבה אבל גם על יראה.
אולי אפילו קודם כל על יראה! יש כמה מדרגות ביראה: “יראת העונש” למעלה ממנה “יראת החטא”, למעלה ממנה “יראת הרוממות” שכוללת בתוכה גם אהבה. ונסביר: היראה הבסיסית מבוססת על המנעות מכאב וכן המנעות מעשית רע. מה שמטריד את הנמנע זה שמירה על עצמו מעונשים. יראת החטא היא גבוהה יותר כי המוטיבציה כאן היא המנעות ממעשים שאינם ראויים, המנעות מחטאים כדי להיות בסדר, ולהיות נכון. אך עדין הדיון הוא האני-
נפשי. רק נפשי שלי.
לעומתם “יראת הרוממות “היא המנעות מעשיית הרע מתוך הכרה בגודל של
יראה
כ״ג שבט ה'תשפ״א
26 |
הנוער של היום הוא כשה אובד, מחפש את
דרך הישר, הוא מברר מה חובתו בעולמו. הבירור כרוך בשבירת מוסכמות וחציית גבולות. והם כל כך צריכים אותנו, המבוגרים