Page 6 - גילוי דעת

לקראת מבחני הקבלה
אבינועם הרש - מחנך | קפה הפוך וחינוך סיפורים
וכמה שחשוב שהילדים והילדות יעברו את תקופת הקבלה לישיבות בחתיכה
אחת ולא יצאו ממנה כאשר הדימוי העצמי שלהם מפורק למיליון חתיכות. בכל פעם שאני מבקש מתלמיד או מתלמידה לפתוח מצלמה, אני קולט שהפעולה הזו ממש קשה להם. רק אז אני מבין כמה שהדימוי העצמי הזה שלהם הוא דבר שברירי. חלקם לפחות, מתהלכים בעולם כעלה נידף ברוח, ואם בקשה כל כך פשוטה כמו לפתוח מצלמה נראית להם כחציית הקילימנג'רו, איך הם יגיבו לדחייה או לסירוב לקבלה לאולפנה או לישיבה? בטח אם במקביל קיבלו את החברים שלהם, תחושה שרק תעצים את גודל האכזבה ותגרום להם להתבוסס
בנהרות של תסכול עצמי וכאב.
זכור לי איך כמחנך כיתה ו' הייתי מנהל עם תלמידים שיחות ארוכות ומסביר להם שזה שהם לא התקבלו למוסד מסוים לא אומר שום דבר על היכולות, או האופי, או הכישרונות שלהם. ולפעמים כל תהליך הקבלה הוא עקום מיסודו וחשוב שהם גם ידעו את זה. זה שמוסד מסוים אמר להם 'לא', זה לא אומר שגם אלוהים או העולם אמרו להם 'לא'. וזה בדיוק המקום והזמן לדבר על כל האנשים היצירתיים והמוכשרים שהפכו את העולם, וקיבלו אין ספור סירובים ומכתבי דחייה. ובסוף למרות הכול הצליחו לממש את הכישורים שלהם במקומות אחרים. היכולת הזו, להפוך להם את משבר הדחיה למנוע של צמיחה, היא בעצם כל העניין בתקופת הקבלה המורכבת הזו.
אין לה אבא רב, או עסקן, או פונקציונר, או אחד שמקושר למקומות הנכונים, וגם אם הציונים שלה לא בשמיים, היא עדיין תוכל להציע את הנכונות והרצון
הטוב שלה.
“כרגע היא לגמרי מחוץ לעולם הדתי" סיימה האמא ואמרה לי בעצב: "היא לא הייתה מוכנה להבין ולקבל את העובדה שהקריטריונים לקבלה למוסד שאליו רצתה להתקבל, יכולים להיות כאלו שבכלל לא קשורים אליה, אלא לשם המשפחה שלה או למה שאבא שלה
עושה".
שתי החברות שלה אגב, בנות מצוינות מבתים טובים וכנראה נכונים, התקבלו.
שאלתי את האמא אם אוכל לחשוף את שמה מפני שאני בטוח שמדובר בתופעה שנוגעת לעוד הרבה מאוד בנות. היא אמרה לי שיש להן עוד ילדות שרוצות בקרוב להתקבל לאולפנות נחשבות והיא מסרבת בתוקף לחשוף את שמה, וביקשה שאף אני אעשה כן. ובכל זאת נראה לי שראוי שהסיפור הזה יהווה אינדיקטור למחשבה למוסדות, ובטח להורים שרוצים להכין את הילדים והילדות שלהם לתקופת הקבלה לישיבות
ולאולפנות.
הבהרה חשובה: בכדי שלא ליפול חלילה בלשון הרע ובהוצאת שם רע על מוסד מסוים, אין בסיפור זה בכדי ללמד על מוסד ספציפי. וכן חשוב לי לומר שדברי האמא לא אומתו מול המוסד המדובר. זה לא תחקיר של 'עובדה' אלא ניסיון לגעת בנקודה מסוימת מתוך
תופעה רווחת וידועה.
וכמה שחשוב שהילדים והילדות יעברו את תקופת הקבלה לישיבות בחתיכה
איך מתווכים כישלון לתלמידים ולתלמידות – לקראת מבחני הקבלה לישיבות ולאולפנות
השבוע התקשרה אלי אמא להתייעץ בקשר לבת שלה לקראת ערבי חשיפה שמתחילים בימים אלה בישיבות
ובאולפנות:
מתברר שלפני חמש שנים הבת הבכורה שלהם הלכה להתקבל לראיון באחת האולפנות היוקרתיות והבינה, בסאב- טקסט, שלאולפנה הזו מתקבלות רק תלמידות דם כחול (אבא רב, או עסקן שמקושר במקומות הנכונים), או תלמידות שיש להן ציונים בשמיים. הבת ניסתה להתקבל לאולפנה יחד עם עוד שתי חברות, שתיהן בנות רבנים. הבת הייתה ידועה בקרב התלמידות כמפעל של חסד מהלך. היא רתמה למיזמי החסד שלה את שתי החברות והייתה טיפוס מדהים מבחינת המעלות שלה. רק מה... הציונים שלה לא היו בשמיים. ואבא שלה לא היה רב מוכר וידוע. שתי נקודות אלה התבררו לילדה אח"כ כרועץ. אחרי תקופת המתנה מורטת עצבים היא קיבלה הודעה מהאולפנה: הבת בהחלט הרשימה אותם, רק שהאולפנה חושבת שהיא תמצא את מקומה באופן ראוי וטוב יותר במקום אחר. או במילים אחרות: התלמידה עולה כיתה, אך לא
בבית ספרנו.
האם סיפרה לי: "הילדה שלנו כל כך לקחה ללב, עד שהיא החליטה שהיא לא רוצה ללמוד באף אולפנה אחרת ובעצם כאן התחילה ההחלטה שלה להתנתק מהדת". היא ציפתה שהאולפנה תחפש יותר מאשר מכונת ציונים. היא התרשמה שבראיון האישי היא תוכל להעביר לבוחנים את המסר שגם אם
אחת ולא יצאו ממנה כאשר הדימוי העצמי שלהם מפורק למיליון חתיכות
"כישלון הוא ההזדמנות לנסות מחדש בצורה אינטליגנטית יותר" הנרי פורד, מייסד יצרנית הרכב
פורד.■ avinoam811@gmail.com
כ״ג שבט ה'תשפ״א
6|