Page 20 - גילוי דעת
P. 20
התמכרות בריאה
יאיר איזנברג | אני כותב משמע אני חושב
"אתה מכור יאיר" אמרה נועם "העובדה שנהייתה לך תלות בדבר, זאת התמכרות". אני? מכור?
דולפינים, הייתי יוצא לרוץ או משלם 40 פזו בשביל כניסה לחדר כושר מקומי. חברים שלי עוד ישנו בחדר בהוסטל ואני כבר עשיתי מתח מקבילים עם חבורת
מקסיקנים עליזה.
סיפרתי השבוע לחברים שלי, ששמתי לב שהתרגלתי כל כך לצורך הזה בפעילות גופנית, להרגל הזה, עד שנוצר מצב שהאחד נקשר בשני ואם אני לא מתאמן יותר מיומיים, העצב תוקף אותי בצורה
אוטומטית.
כפי שהבטחתי לכם בהתחלה, האבחון חינם לא איחר להגיע: “אתה מכור יאיר” אמרה נועם “העובדה שנהייתה לך תלות בדבר, זאת התמכרות”. אני? מכור? הייתי מעט אמביוולנטי כלפי הקביעה הזו. מצד אחד האבחון היה חינם, ואני אוהב דברים בחינם. אבל מהצד השני חשבתי לעצמי: האם התמכרות מעצם היותה התמכרות, היא בהכרח דבר רע? הרי מדובר פה בהתנהגות שסיגלתי לעצמי שלא רק שהיא בריאה לגוף, אלא שהיא גם עושה לי טוב לנפש ומצליחה להנמיך
אצלי את הווליום של העצב.
אם תחשבו על זה ישנו אוקסימורון מסוים, בניתוח הפסיכולוגי הקובע כי הרגלים הם התמכרות שיש לעבוד עליה. שהרי, גם האדם ששמע זאת מהפסיכולוג (או במקרה שלי חסך ושמע זאת מחברה) והולך לאותו מטפל בכדי להתמודד עם הדפוסים וההתמכרויות שלו, בסופו של דבר מתרגל ללכת לפסיכולוג. הוא מתמכר לטיפול. אך אל דאגה, לא כל התמכרות היא בהכרח רעה, ישנה גם
התמכרות בריאה.■
לחץ ותחושה טובה, “הנשר הגדול” כבר הבין כי המתכון לחיים מאושרים, נמצא בפעילות הגופנית: "ההתעמלות היא העיקר הגדול בהתמדת הבריאות ודחיית החולאים ולא ימצא דבר תמורת
ההתנועעות וההתעמלות בשום פנים".
מעבר לדחיית “החולאים” הפיזיים, ברור לי שהרמב”ם התכוון גם ל”חולאים” הנפשיים, אותה עצבות מצליחה להיבלם באמצעות מאמץ גופני, מאמץ שהוא בשבילי גם סוג של מדיטציה בתנועה, סוג של “סטופ” למחשבות במוח, סטופ שלעיתים נחוץ ביותר. בשנות ה90 שודרה התוכנית “פופוליטיקה” (למי מאיתכם שלא זוכר, היה מדובר בתוכנית אירוח בה בעיקר צרחו אחד על השני פוליטיקאים שונים) ערב אחד התארחה בתוכנית הח”כית הצעירה זהבה גלאון ולאחר שהעניינים התחממו כרגיל, היא צעקה “תהיו יותר בשקט, אני לא שומעת את עצמי” אז בתגובה ענה לה טומי לפיד “את לא מפסידה כלום”. ככה גם הרעש של המאמץ הגופני באימון, גורמים לי לא לשמוע את עצמי, ותאמינו לי יש פעמים שאני באמת “לא מפסיד כלום”.
עם השנים יצרתי לעצמי הרגל של מספר אימונים שבועיים, יצרתי תבנית קבועה ובלתי ניתנת לשינוי, כל כך קבועה שגם ב”טיול הגדול” מצאתי את עצמי מתאמן לפחות 3 פעמים בשבוע. דמיינו לעצמכם את האי קוזמל במקסיקו, אי מלא אטרקציות של צלילות במים צלולים ורצועות חוף טרופיות וקסומות, כל זה לא הצליח להניע אותי מאותה תבנית ובבקרים עוד לפני שניגשתי לשחות עם
כלל ידוע לחיים מאושרים וחסכוניים הוא שיהיה לך חבר רואה חשבון וחבר עורך דין, ככה במקום לשלם מאות שקלים בשביל חתימה או הפקת חשבונית, תוכל לשמור את כספך בארנק. לא הרבה יודעים, אבל כלל נוסף לחיים מאושרים וחסכוניים, הוא שיהיה לך חבר או חברה פסיכולוגיים. אז לצערי חבר עורך דין או רואה חשבון עדיין לא אספתי לי בדרך, אך לחבר טוב שלי יש בת זוג- נועם, שמסיימת לימודי פסיכולוגיה וככה חסכתי לעצמי 400 שקל לטיפול וקיבלתי
השבוע אבחון בחינם.
אחזור בהמשך לאבחון, אבל קודם ניגש לבעיה. אחת לכמה זמן תוקפת אותי עצבות פתאומית, מעין תחושה שלא מבוססת על משהו רציונלי, אלא פשוט ערפל אפרורי שחונה אצלי בבית החזה מעת לעת. אני בטוח שאיני לבד ושלרוב בני האדם יש רגעים בהם הם מזמזמים לעצמם בלב “אי איזו עצבות, מוחין דקטנות”. במקרה שלי, זמן רב פשוט השלמתי והתעלמתי מהאורח הלא רצוי הזה, אבל לפני מספר שנים מצאתי דרך לפזר את ערפל העצבות הזה. מצאתי כי כאשר אני מתאמן, אם זו ריצה, אימון כוח, או כל דבר שגורם לי להזיע ולקום עם כאבי גב ביום המחרת, הרגש הלא
רצוי הזה מתפוגג לו.
כבר לפני יותר מ800 שנה אמר הרמב”ם שראשי התיבות של בריאות הינם “בולם רוגזו יפחית אוכלו ויגביר תנועתו”. לפני שהמדע מצא שקורטיזולים, אנדורפינים ושאר החומרים שמשתחררים בגוף בזמן מאמץ גופני, גורמים להורדת
ז׳ אדר ה'תשפ״א
20 |
