Page 10 - גילוי דעת

אין אנשים שקופים
אורי שכטר | מנהל אגף שורשים ופעיל חברתי.
חשוב שנזכור שאין אנשים שקופים בעולם. השומר
בכניסה לקניון הוא לא עמדת שמירה,
חשוב שנזכור שאין אנשים שקופים בעולם. השומר בכניסה לקניון הוא לא עמדת שמירה, הוא סבא של מישהו, הוא אבא של מישהו. במקום לכעוס על זה שהוא בודק אותנו או סתם לא להתייחס, פשוט להגיד “בוקר טוב, תודה רבה שאתה בודק אותנו”. ואם פוגשים אותו ביום שישי, אפשר לומר “שבת שלום”.
כשניהלתי את התחנה המרכזית בירושלים, החלטתי מתישהו, שאת הרמות הכוסית החגיגיות שעורכים לפני חגים בשיתוף כל “החשובים” למיניהם: מנכ”לי חברות, ראש העיר ומכובדים נוספים, לערוך בשיתוף עובדי האחזקה, השמירה והניקיון. כמה פשטות ושמחה
הייתה בהרמות הכוסית האלה.
לא אשכח, איך בפעם אחת הגעתי להרצות בבית ספר בתל אביב. לאחר שעברתי את השער ונכנסתי מהחצר לתוך בנין בית הספר רצו מולי כ-100 תלמידים, חיוך גדול על פניהם, ובלונים צבעוניים בידיהם. חשבתי לעצמי “איזה
מרגש, ככה מקבלים פה מרצה אורח”.
אבל כשהם חלפו על פני הבנתי שהחגיגה כנראה לא לכבודי. הלכתי אחריהם לראות לכבוד מי ומה החגיגה. ואז ראיתי שהם מקיפים את הבוטקה של השומר בכניסה לבית הספר, תולים עליו את הבלונים, שרים לו “היום יום הולדת” ונותנים לו בשמחה ובאהבה גדולה עוגה
ומתנה מכל שכבת י”ב.■
הוא סבא של מישהו, הוא אבא של מישהו. במקום לכעוס על זה שהוא בודק אותנו
עשרה שעות שמירה, חמישה חודשים”. שאלתי: “מה אתה עושה עם הפסלים האלו?” איוון סיפר שהוא מעביר אותם בהמשך מפלסטלינה לברונזה, והראה לי תמונות מדהימות של הפסלים במחשב
שלו.
ראיתי בצד הבוטקה תיק עם כלי נגינה בתוכו. שאלתי: “מה יש בתיק הזה?” והוא ענה: “בשבוע הבא ביום שלישי, אהיה בן 60 והחלטתי לקנות לעצמי, לכבוד יום ההולדת, כינור. אתחיל ללמוד לנגן עליו בגיל 60 ובגיל 90 אני אנגן ברמה
של הפילהרמונית”.
עוד כמה משפטים החלפנו עד שנפרדתי ממנו והמשכתי לביתי. כשהגעתי הביתה אשתי, כנה, שאלה אותי “איפה התעכבת כל כך הרבה זמן?” סיפרתי לה את הסיפור על השומר שפגשתי בשער. אשתי הציעה:
“בוא נעשה לו יום הולדת”.
התקשרנו לשומר בשער והוא שמח כל כך על הרעיון.
מכיוון שאשתי גם גרפיקאית במקצועה, היא הכינה הזמנה מעוצבת ליום ההולדת, ושלחנו אותה לחברינו ושכנינו.
איוון ואשתו הגיעו לביתנו ביום שלישי בערב, והכנו יחד תערוכה של כ-80 מהיצירות שלו. בסופו של דבר הגיעו ליום ההולדת כ-150 נשים, גברים, ילדים ומבוגרים. איוון הרצה על עצמו ועל היצירות שלו. הוא בכה מהתרגשות והאנשים שמולו בכו. אני זכיתי לתיקון
פספוס שנמשך שמונה שנים.
אני מדבר ומרצה לא מעט על כך שאין
או סתם לא אנשים שקופים בעולם. אני משתף אתכם
בתיקון שעשיתי בנושא זה, תיקון של תקלה שנמשכה כמעט שמונה שנים.
מהעבודה אני אומר לו “ערב טוב”.
באחד הימים בשעה שחזרתי מהעבודה, אמרתי לעצמי, כל הזמן אתה מדבר על לא לפספס את האנשים השקופים, אז אולי תיישם בעצמך את הדבר הזה. כשהגעתי לשער ראש צורים מהעבודה, עצרתי את הרכב בצד ונכנסתי לעמדת השמירה. השומר סיפר לי שהוא נולד מחדש לפני 33 שנה כשעלה לארץ ישראל. הוא סיפר שהוא גר היום בקרית ארבע. הוא הזכיר לי שהוא קיבל צל”ש כמאבטח בבית ספר באפרת, מכיוון שהצליח לעצור שריפה
שכמעט שרפה את בית הספר.
פתאום שמתי לב שיש בידו גוש פלסטלינה. שאלתי אותו מדוע הוא מחזיק בזה? והוא סיפר שהוא מפסל, בעיקר פסלים של דמויות מהתנ”ך, אבל לא רק. בידיעותיי הדלות באומנות שאלתי:
“כמה דקות נדרשות לך להכנת פסל?” הוא ענה לי בשיא הרצינות: “שתיים
להתייחס, פשוט להגיד
“בוקר טוב, אצלנו בשער הכניסה לראש צורים יש שומר. הוא שומר בשער של ראש צורים
תודה רבה כבר שמונה שנים. האמת, אני מכיר אותו שאתה בודק כבר. הוא שמר בבתי ספר ובישובים שונים בגוש עציון. הוא שומר באזור
אותנו”. כבר למעלה מ-25 שנה. כל בוקר כשאני יוצא לעבודה אני עובר לידו ומנפנף בידי
לשלום, ואומר “בוקר טוב”. וכשאני חוזר
כ״א אדר ה'תשפ״א
10 |