Page 16 - גילוי דעת

מי לקמפיין אלי?!
אודי טנא |אודי טנא יועץ תקשורת ומנהל משברים בעל חברת טנא תקשורת
ליברמן הודיע השבוע כי הוא מעדיף לשבת עם יאיר גולן, האיש והתהליכים, מאשר לשבת עם גורמי
ימין כמו בן גביר. בכך עבר רשמית למחנה השמאל.
הגדיל ליברמן לעשות והודיע השבוע כי הוא מעדיף לשבת עם יאיר גולן, זה שזיהה תהליכים בני השוואה בין חיילי צה”ל לאלה שקרו בגרמניה לפני 70 שנים, מאשר עם איתמר בן גביר. אחרי שבתפקידו כשר ביטחון מנע ליברמן את מינויו של גולן לרמטכ”ל בעקבות מסע ציבורי של משפחות שכולות ותנועת “אם תרצו”, ההוא מנוקדים בחר לחבק
איש שמאל קיצוני.
מעניין לתהות אם החברים ב”ישראל ביתנו” עודם תומכים בצורה מלאה בהתיישבות, וילחמו לקידום אידיאולוגיית הימין גם בימים שלאחר נתניהו. שלא ניתמם, בפוליטיקה הכול אישי והסכינים נשלפות שוב ושוב במידת הצורך. יחד עם זאת, קשה לראות זיגזוג גדול כל כך בתוך זמן קצר כמו שנראה שיש ב”ישראל ביתנו”. גנץ פשוט היה האיש הלא נכון במקום הנכון, בעוד “ישראל ביתנו”, משנים את
דעתם שוב ושוב מבלי למצמץ.
באופן מפתיע, השבת בפרשת “כי- תשא” אנו עדים להנהגתו המיוחדת של משה לאחר שבני ישראל הקימו את עגל הזהב. הוא אסף אליו את מי שלא חטאו תוך קריאה ברורה של “מי לה’ אלי”. ללא כחל ושרק אלא מתוך אמת פשוטה הוא בחר להמשיך את השרשרת היהודית-ישראלית לאורך הדורות. זה מסר שראוי שיהיה לכל מי שמתיימר
להיות מנהיג בעם ישראל.■
ביטא את כאבו בראיון. גנץ הוא ההוכחה איך אדם שאינו מתאים, יכול להיות, כמעט, ראש ממשלה בישראל, והכול
בחסות התקשורת.
ליברמן לעומת גנץ מקפיד ללכת בין הטיפות. ליברמן הוא אולי הפוליטיקאי הכי חכם שיש בישראל יחד עם בנימין נתניהו. לעומת גנץ, אצלו הפוליטיקה היא דרך חיים ומקצוע. אי אפשר להסביר את הזיגזוג האין-סופי של מפלגת “ישראל ביתנו”. פעם ימין ופעמיים שמאל, צעד קדימה ושניים
אחורה.
רק במערכת הבחירות האחרונה, לראשות עיריית ירושלים, הריץ ליברמן יד ביד עם הסיעות החרדיות את משה ליאון למען הכתרתו לראש עיריית הבירה. אופורטוניסטיות יכולה להימשך אך, מפתיע שכעת החיצים מופנים נגד אותו מגזר שבמשך כל השנים היה הקרוב אליהם ביותר. חלק מבני משפחתו הקרובה של ליברמן, דתיים וכך גם חלק מיועציו לאורך השנים.לכן, מפתיע כי ליברמן ו”ישראל ביתנו” בחרו לעבור צד בצורה מלאה ועוד בסיסמאות כמו “סוף לשלטון החרדים” שמהן עולה
ריח שמאל חזק.
הפוליטיקאים שלנו בונים על הזיכרון הישראלי קצר המועד, אחרת אי אפשר להסביר איך מי שהיה החבר הכי טוב במשך עשרות שנים של הסיעות החרדיות, בחר לעבור צד ולבסס את הקמפיין שלו על שנאה תהומית.
שלוש חידות מרכזיות יש במערכת הבחירות הקרובות במחנה השמאל: הראשונה היא איזו מפלגה (אם בכלל) לא תעבור את אחוז החסימה? סיכוי טוב שתהיה לפחות אחת כזו. השנייה היא שאלת התרסקותה האין-סופית של “כחול לבן”. רק בשבוע האחרון פורסם כי האיש הקרוב ביותר לבני גנץ הציע לו לפרוש, כך שדי ברור שמדובר במהלך שאכן נשקל. ושלישית, חידת החידות:
אביגדור ליברמן.
גנץ הוא איש טוב, בשנתיים האחרונות הוכיח כי אינו מתאים לפוליטיקה. הוא הוצנח אליה במקרה ולעומת רבים שמגיעים לפוליטיקה כדי למצוא לעצמם עבודה, הוא באמת ובתמים רצה לעשות טוב ולעזור לעם ישראל. הצבתו בראש מחנה השמאל כמועמד לראשות הממשלה הייתה לא פחות מתמוהה. עצוב עד לאן השמאל הגיע, שהוא אינו יכול להציב מתמודד בעל דעות מוצקות ובוחר להפקיד את גורל המדינה אולי הכי מסובכת להנהגה בעולם, בידיו של מי שלא היה דקה
אחת במערכת הפוליטית.
הריאיון המדובר לחדשות ערוץ 12 לפני שבועיים היה תמציתה של התנהלות התקשורת. ברצונה לרומם ולהכתיר מלכים, וברצונה להשפיל עד עפר. גנץ חווה זאת היטב בשלוש מערכות הבחירות האחרונות שבהן התקשורת חיבקה אותו בצורה מוגזמת, וכעת הוא מרגיש את החרב מתהפכת עליו. הוא
כ״א אדר ה'תשפ״א
16 |