Page 14 - גילוי דעת

יואב אוחנה בשיחה פתוחה עם הרב יגאל קמינצקי
הפוליטיקה הקונבנציונלית. אצלנו הנשמה היהודית היא הליבה של הפוליטיקה הישראלית. הקב”ה לא “עבד כ”כ קשה” להשיבנו לציון לאחר אלפיים שנה רק כדי שנהיה מדינת הייטק “בין גדרה לחדרה”, אלא אנו שואפים למדינה יהודית שתהיה אור לגויים עפ”י המוסר האלוקי. אם לא תהיה נשמה יהודית במדינה לא תהיה ח”ו מדינה בכלל. וע”כ זו אינה רק זכותם של הרבנים אלא חובתם המוחלטת להביע דעתם, ולכוון את הציבור והפוליטיקאים בסוגיות ערכיות,
מוסריות ורוחניות אלו.
כמי שחי סוגיות אלו כבר שנים במסגרת “מרכז תורה ומדינה”, “חותם” “בוחרים במשפחה” ועוד, אני דואג דאגה עמוקה, לטשטוש הערכים, ולאיבוד הצביון היהודי של המדינה. אני מרגיש שאיני יכול לשתוק יותר, בעיקר נוכח הבחירות הקרובות בה יוכרע האם תהיה כאן מדינה יהודית
או מדינה של כל אזרחיה.
הרב שם דגש מרכזי על סוגיית הזהות היהודית של המדינה שהיא ללא ספק נושא חשוב מאד, אך בתוך כלל הערכים שהציונות הדתית
ועוד. בהמשך במסגרת “מרימים את הדגל” פעלנו בין השאר עם הרבנים אלישע וישליצקי, זאב קרוב, חנן פורת כולם לצערנו זצ”ל, ועוד, והמשכנו במפגשים עם הציבורים השונים במשך שנים רבות. הרצון הוא למלא את התוכן של המדינה היהודית בנשמה. ומי שמסוגל להוביל את המהלך הוא רק ציבור דתי לאומי מאוחד.
מה קרה עכשיו שהרב החליט להיכנס לקלחת הפוליטית? לכאורה זה לא מקום לרבנים?
אספר לך סיפור: צבי הנדל מגוש קטיף, היה פעם חבר כנסת וסגן שר מטעם המפד”ל. בזמנו עמדה להצבעה שאלה הנוגעת לא”י שבצידה רווח והפסד. הוא הלך להתייעץ עם מו”ר הגר”א שפירא זצ”ל שהיה הרב הראשי לא”י, כיצד עליו להצביע. אמר לו: “א”י שייכת לעם ישראל עפ”י התורה”. הבנתי, השיב צבי, אך מה להצביע? ושוב השיבו כבראשונה, כששאל לבסוף לפשר התשובה השיבו: התפקיד שלי להורות את הדרך ואת הכיוון, כיצד להגיע לתוצאה היותר טובה
- אתה יודע לעשות זאת טוב ממני. הפוליטיקה של מדינת ישראל הינה מעל
בעת האחרונה כמו רבים אחרים נחשפתי לאמירות וליוזמות ציבוריות משמעותיות שהרב מקדם בעיקר בשיח הפנים מגזרי בציונות הדתית, הייתי שמח אם אפשר למקד מהו החידוש
העיקרי בדברים?
הסוגייה שבה אני מתמקד היא הכרסום בזהות היהודית של המדינה עד כדי חשש להקמתה של מדינת כל אזרחיה במקום מדינה יהודית.
יוזמתי אינה סקטוריאלית אלא כלל ישראלית, ואדייק את דברי. סוגיית זהותה של המדינה היהודית מטרידה את רובו של הציבור היהודי הישראלי במדינה. אני אומר זאת הן מתוך סקר שנערך לאחרונה בנושא, והן מתוך הכרת השטח מאז הגירוש מגוש קטיף ועד לימינו אלה. במסגרת מטה המאבק בגירוש, ריכזנו מפגשי “פנים אל פנים” של כ15,000 מתנדבים שפקדו מאות אלפי בתי אב והתקיימו מפגשים אישיים עם מאות אלפי אנשים מכלל האוכלוסיה הישראלית. כבר אז שמענו ללא הרף: היכן אתם? רוצים ערכי משפחה כשלכם, רוצים חיים אידיאלים כשלכם, רוצים נוער כמו “בני עקיבא”
ו׳ בניסן ה'תשפ״א
14 |
הזהות היהודית
בסכנה
צילום: שגיא מאיר