Page 4 - גילוי דעת

הבנת הקרבנות: ‘בהגלות אור ה’ על עמו’
ממתק לשבת | הרב גבי קדוש - רב מועצה אזורית בני שמעון
גם כן כל העמים כולם.
עולמנו כעת אינו מתאים וראוי לעבודת הקרבנות בפועל, כי אנו זקוקים ל”הגלות אור ה’ על עמו” וללא אור מיוחד זה שישנה את כל תפיסתנו ביחס לעבודת ה’ ולעבודת הקרבנות לא נוכל להבין לאשורה ולקיים את עבודת הקרבנות. אך שלא נחשוב שדבר זה רחוק מאיתנו ובלתי ניתן להשגה. אלא הציפייה לאור ה’ שיופיע עלינו בר השגה גם כעת, וכך
דברי הרב קוק זצ”ל בהמשך האגרת:
מסכים אני עם כבוד תורתו, שאי אפשר לנו לגשת למעשה הקורבנות בלא הופעה של רוח הקודש גלויה בישראל. אמנם ציפייה זו גם כן לא נפלאה היא ולא רחוקה ויכול להיות שפתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אנו מבקשים ומלאך הברית אשר אנו חפצים (ע”פ מלאכי ג, א), ואז יבנה
בית המקדש במהרה בימינו.■
הילדים שהם אינם חכמים במיוחד, ומעדיפה ללמד ברמה שמתאימה לרוב הציבור, אף על פי שמיעוט המיוחדים והחכמים אינו מפיק מכך את מרב התועלת. התלמוד הבבלי לעומתו דוגל בגישה חינוכית המעדיפה להתרכז בחכמים ובמיוחדים ולהתייחס אליהם בהתאם לחוכמתם, הגם שרוב הילדים נזנחים במידת מה. שתי הגישות הללו משלימות זו את זו ויש מקום לשתיהן.
מתוך ספרו החדש של מו”ר רה”י הרב דוד חי הכהן שליט”א, הגדה של פסח עם פירוש “מאירת עינים”.
לפרטים ורכישה: בווטסאפ 055-998-5261
את הסכין של הכהן מונפת על הפר או על האייל, את שפיכת הדמים והזאתן, את הפשטת העור, את מליקת העוף, את ההקטרה על גבי המזבח וכל זה לא מתחבר לנו עם רוחניות ועבודת ה’, תפיסות תרבותיות שונות שעולמנו שרוי בהם הנלחם בקנאות על זכויות בעלי החיים ועל ערכם אחרים נראים לנו כביכול סותרות את עבודת הקרבנות,
חלילה.
הרב קוק זצ”ל באגרת (אגרת תתקצ”ד) התייחס לטענה זו אך לימדנו יסוד חשוב מאוד באופן הסתכלותנו על עבודת
הקרבנות:
ואין ראוי לנו לחשוב שבקורבנות מונח היה רק הרעיון הגס של העבודה המגושמה, אלא שיש בה טבעיות קדושה ופנימית, שאי אפשר שתתגלה ביפעתה כי אם בהגלות אור ה’ על עמו, ותחייה מקודשת תשוב לישראל, ואתה יכירו
המרור ולבסוף יושבים בהסבה במשך כל הסעודה ואוכלים כבני מלכים. כך התם, המבין את המציאות בפשטות כפי הנראה לעיניו, מסדר אתשאלותיו. נוסח יוצאי אשכנז מסודר לפי חשיבות העניינים. השאלה הראשונה על המצה שהיא המצווה החשובה ביותר בלילה הזה, כי חיוב אכילתה מן התורה בעוד חיובן של שאר מצוות הלילה מדרבנן. השאלה השנייה קשורה למרור, שבזמן בית המקדש חיוב אכילתו היה מן התורה, כמו שנאמר “ ַעל ַמּצֹות ּו ְמרֹ ִרים יֹאְכֻלהּו”(במדברטיא),ועתהכשאין קרבן פסח, חיובו מדרבנן (פסחים קכ ע”א). מטעם זה נודעת למצווה זו מעלה יתירה על שאר מצוות דרבנן שאין להם עיקר בתורה, כהדלקת נר חנוכה וכד’. השאלה השלישית עוסקת בטיבול הכרפס, שהוא מתקנות חז”ל שאין עיקרן מן התורה. השאלה הרביעית קשורה למדרגה הפחותה ביותר, משום שההסבה אינה מצווה בפני עצמה אלא נלווית לאכילה ולשתיית ארבע הכוסות. כך החכם, המכיר בערך המצוות, מסדר
את השאלות לפי חשיבותן.
נראה כי ההבדל בין הנוסחים השונים טומן בחובו שתי גישות בחינוך. התלמוד הירושלמי נוקט בגישה המתייחסת לרוב
רבים תמהים על הצורך לעסוק כיום בכל פרטי הדינים וסדר הקרבנות שבספר ויקרא, הרי אינם כיום הלכה למעשה? מלבד התשובה הברורה שענייני הקרבנות הם חלק מהתורה וחייבים אנו ללמוד את כל התורה כולה, לעיסוק בסוגיית הקרבנות ישנה מעלה מיוחדת. הרמב”ם, (פירוש המשנה, סוף מנחות) ענה על שאלתנו: ‘ .... אמרו תלמידי חכמים העוסקים בהלכות עבודה מעלה עליהן הכתוב כאילו נבנה בית המקדש בימיהם, ועל כן ראוי לאדם להתעסק בדברי הקרבנות ולשאת ולתת בהן ולא יאמר הרי הן דברים שאין צורך להן בזמן הזה כמו שאומרים רוב בני האדם’. לרמב”ם העיסוק בקורבנות בונה לנו
בית מקדש ממש.
מלבד הטענה שענייני הקרבנות לא קיימים כיום, ישנה עוד טענה שכיום קשה להלום בשכלנו מציאות של הקרבת קרבנות, בדמיוננו אנו רואים
מה נשתנה
הרב דוד חי הכהן | הגדה של פסח דברים מתוך ההגדה בהתייחסות לסדר
השאלות “מה נשתנה”:
סדר השאלות בנוסח “מה נשתנה”
בכל בית מהדהדת בליל הסדר השאלה “מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?”, ויש לעמוד על ההבדל בסדר השאלות בין נוסח עדות המזרח המיוסד על פי התלמוד הירושלמי, ובין נוסח יוצאי אשכנז המיוסד על פי התלמוד הבבלי.
בנוסח עדות המזרח:
מטבילין שתי פעמים כולו מצה
מרור
כולנו מסובין ואילו בנוסח יוצאי אשכנז: כולו מצה
מרור
מטבילין שתי פעמים כולנו מסובין
נראה שיש שתי זוויות התבוננות על השינויים המוצעים בסדר.
נוסח עדות המזרח מסודר על פי הסדר שבו אנחנו פועלים במהלך הסדר. בהתחלה טובלים את הכרפס, לאחר מכן אוכלים את המצה, לאחריה את
השבוע הושק באירוע חגיגי ספרו החדש של מו”ר הרב דוד חי הכהן שליט”א
בביאור מיוחד על הגדה של פסח “מאירת עיניים”. באירוע ההשקה השתתפו הרב דב ליאור שליט”א והרב אליהו בר
שלום רבה
הראשי של בת ים ועוד רבנן ותלמידיהון.
ו׳ בניסן ה'תשפ״א
4|
אמרו תלמידי חכמים העוסקים בהלכות
עבודה מעלה עליהן הכתוב כאילו נבנה בית המקדש בימיהם, ועל כן ראוי לאדם להתעסק בדברי הקרבנות ולשאת ולתת בהן.