Page 30 - גילוי דעת

קרן אביה
לע"נ אביה יהושע ז"ל גולדברג
סדנאות סימולציה לנהיגה חכמה של תנועה כהלכה בשיתוף: קרן אביה.
ירידה ועלייה משול הדרך
אבי קנטרוביץ | מנכ"ל תנועה כהלכה
לעיתים קורה שאנו מוצאים את עצמנו בשול הדרך. לפעמים זה מרצוננו, שעה שעצרנו להעלות או להוריד נוסע, או עקב תקלה ברכב. אך לעיתים אנו נאלצים לסטות אל שול הדרך בגלל רכב אחר או טעות שעשינו בנהיגה כגון: מהירות מופרזת, עייפות, היסח דעת
ועוד...ירידה מאולצת היא לרוב עם שני הגלגלים הימניים בלבד.
אם השול סלול אספלט וגובהו כפני הכביש,ורק קו צהוב מפריד ביניהם, נבדוק את מצב התנועה בכביש, וכשיתאפשר נאותת שמאלה ונחזור לנתיב הנסיעה.
אם השול נמוך מפני הכביש צריך להימנע ככל האפשר מלרדת אליו, ואם ירדנו, יש לחזור באופן מבוקר הרבה יותר.
כשהשול נמוך יותר או צר או עשוי מחצץ הבעיה קשה בהרבה.
דמות החמ״ד תשפ״א
סיפורים מחייו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב הראשי האשכנזי הראשון בארץ ישראל
בין תוכן לאווירה
פעם ערכתי הופעה-הרצאה על שירים מולחנים של הרב קוק במושבה “זכרון יעקב”, בג’ אלול (יום פטירתו). באו גם מבוגרים מזקני המושבה. שאלתי אותם: מה לרב קוק ולזכרון יעקב? מיד השיבו בכמה סיפורים מביקורו שם. הופתעתי, וחשבתי: עברו יותר ממאה שנה, אבל על פרטי הביקור הם שמעו, אולי מההורים, אולי מהספרים. מדובר באנשים שלהערכתי לגמרי לא מכירים את תורתו הלמדנית- הלכתית, כנראה אף לא את כתבי ההגות או הפילוסופיה שלו. מה
גרם להם שדמותו תחרת בזיכרון הקולקטיבי הזה?
סיפר לי יהושע מינץ, איש ירושלים, שהיה מנהל בית החולים “ביקור חולים”: “בילדותי הייתי נלווה לפעמים אל אבי בלכתו אל הרב קוק. בכל חג היינו הולכים להתברך מפיו. עד היום אני זוכר את מגע ידו החמה. בדומה לכך שמעתי ממנשה מלמד-כהן, שזכר את הביקורים בימי חג אצל הרב קוק, ואת דמותו המרשימה של הרב, אחרי למעלה מ80 שנה: ‘הייתי מנשק את ידו, הוא היה כמו מלאך. רק מהמבט שלו היתה נכנסת בך יראת שמים. אני זוכר תור גדול של אנשים, אני זוכר
שטריימל גבוה, זקן, הדרת פנים, ובעיקר - את המבט ההוא...’”.
כל כך הרבה סיפורים כאלה שמעתי על ה”מעטפת”, על האווירה. תורתו ברובה נשתכחה, והמעט, שהוא המון, נותר בעיקר בספרים ובישיבות, רחוק מהמון העם. אז איך אפשר להבין את התופעה הזאת?
לעניות דעתי, הרב הנזיר, תלמידו הגדול ועורך כתביו, השיב לזה כך בהקדמתו הידועה לספרי “אורות הקודש”: “הרוח הוא ה’איך’, לא ה’מה’, לא התוכן הלימודי, הענייני...”, כמו מנגינה טהורה ללא מילים. דומני שבמטרה להדגים את זה הוא ממשיך שם בתיאור המפגש הראשון שלו עם הרב: נסבה שיחה על חכמת יוון, והוא, כסטודנט לפילוסופיה שהכיר את הדברים ממקורותיהם, די התאכזב. הוא נשאר ללון בבית הרב. “על משכבי לא שכב לבי, גורל חיי היו על כפות המאזניים. והנה בוקר השכם ואשמע קול צעדים הנה והנה, בברכות השחר, תפלת העקדה, בשיר וניגון עליון... ואקשיב, והנה נהפכתי והייתי לאיש אחר. אחרי התפילה מיהרתי לבשר במכתב כי
יותר מאשר פיללתי מצאתי, מצאתי לי רב”.
אולי זהו גם ההסבר לכך שמי שקורא בכתבי הרב קוק, שלרובנו הם עמוקים וקשים להבנה, גם בלי שיבין לגמרי את התוכן, ירגיש את האווירה הזאת. ואפילו מי שרק נכנס לבית הרב, עד היום, מרגיש
את אווירת הקדושה החופפת על הבית.■
החזן מאיר דורפמן
מרצה ב'המקום' תל אביב. מספר סיפורים. meirdorfman@gmail.com
מה ניתן לעשות?
1. נרפה מדוושת הדלק ונמשיך לנסוע עד להאטת הרכב. 2. אם צריך אפשר לבלום בעדינות. ברכב ללא ABS יש לבלום
לסירוגין.
3. יש לאחוז את ההגה בשתי ידיים (אם הגלגלים שבשול קרובים מאד לשפת הכביש, נתרחק קצת ימינה).
4. נבדוק במראות האם ניתן לחזור לכביש ונוודא שאין רכב מולנו או מאחורינו.
5. נפנה את ההגה שמאלה לכיוון הכביש כדי ליצור זווית מתאימה לגלגל הקדמי הימני, ומיד עם עלייתו ניישר את הרכב בנתיב הנסיעה.
חשוב לדעת כי השהות בשול הנמוך עד לעלייה ממנו חזרה אינה נעימה כלל. השול הנמוך משובש יתכן שיש בו אבנים או מהמורות. השול הוא מקום התמרורים ולפעמים כלי רכב עוצרים בו והולכי
רגל נעים בו.
כדאי להאט לפני החזרה לכביש ובמידת הצורך – אף לעצור (נבדוק שאנו לא מפריעים לתנועת כלי הרכב הנוסעים בעקבותינו).
עלינו לזכור!
1. העצירה בשול הדרך מסוכנת מאד. אנו עדים לתאונות קשות עם כלי רכב שעצרו בשול הדרך. יש להמשיך בנסיעה עד שנמצא מקום בטוח יותר.
2. במקרה של תקר (פנצ’ר) בצמיג, אין לעצור בשול הדרך. נמשיך בנסיעה איטית עד שנמצא מקום בטוח יותר.■
ג׳ בסיון ה'תשפ״א
30 |