Page 10 - גילוי דעת
P. 10
ד״ר מיכאל בן ארי
החמאס והעיוורון
אכן, קשה להודות שמדובר במלחמת דת, שהיא טוטלית, שאין בה פשרות, של או אנחנו או הם
‘ההלם’ מניצחון החמאס בבחירות, הצטרף לשורת הערכות של ראשי קהילת המודיעין בישראל, שקרסו בזה אחר זה. בישיבת ממשלה שהתקיימה ערב ההתנתקות (יוני 2004), נדרשו ראשי קהילת המודיעין לתת את הערכותיהם באשר לתוצאות נסיגת צה"ל מעזה. ראש אמ"ן זאבי-פרקש אמר אז בביטחון: "ההתנתקות תצמצם את הטרור והמצב הבטחוני רק ישתפר״
אכן, קשה להודות שמדובר במלחמת דת, שהיא טוטלית, שאין בה פשרות, של או אנחנו או הם.
הכתובת היתה על הקיר, אך ראשי קהילת המודיעין סרבו לקרוא אותה. תבוסת הפת"ח, 'הפרטנר הפרגמטי' של ממשלות ישראל להסכמי אוסלו, לא התאימה לתסריט המדומיין, עליו נבנו תילי תילים של אשליות שלום. הם היו שבויים עמוק בקונספציה של 'שתי המדינות' החיות זו לצד זו, שלבשה צורה על ידי: 'סיורים משותפים', 'תיאום עם מנגנוני הביטחון', 'פגישות עם המקבילים ברשות', 'ועידות שלום', וויתורים טריטוריאליים עוד ועוד. השחקן האסלאמיסטי שהתחייב לג'יהאד על כל שעל בפלשתין, לא
התאים לקונספציה האומללה שקרסה.
מדינת חמאס בעזה: את אירועי מרץ - יוני 2007 בעזה, הפת”ח לא ישכח לעולם. במהלך חודשים אחדים ‘הזרוע הצבאית’ של החמאס, היכו באנשי הפת”ח ללא רחם. בכירים במנגנוני הבטחון המסכל של הפתח חוסלו. במרחץ הדמים ההדדי בוצעו מעשי טבח ולינץ’ כשאנשי הפת”ח, היו שהקורבנות העיקריים שבהם. ביתו של ערפאת נבזז, מתחם הנשיאות בעזה הופצץ במרגמות, מחבלי הפת”ח שנותרו בחיים נמלטו על נפשם לכל עבר, חלקם התדפקו בתחנונים על שערי מחסום ארז, להימלט ליהודה ושומרון או לירדן,
חלקם נמלטו למצרים.
ניתן לומר, כי לראשונה תורת השלבים של אלבנא הוכיחה את עצמה. 40 שנים בדיוק לקח לחמאס, לעבור מקבוצה קטנה ואזוטרית, לכח מחץ פוליטי וצבאי שמציב סדר יום עולמי, ומאתגר את מדינת ישראל שוב ושוב בירי טילים על אזרחיה. החמאס פעל, בסבלנות, בשיטתיות, בנחישות ובהעמדת פנים, ואנחנו הגבנו, בקוצר
ראות, בהכחשה ובאבדן דרך.■
שלב, האסלאם התעצם ואשף הלך ונחלש.
בשנים אלו של התעסקות בג’יהאד פנימי, יאסין לא עסק בפעילות אלימה נגד מדינת ישראל. הממשל הצבאי ראה בפעילות החברתית של יאסין פעילות קהילתית מבורכת, השוללת לאומיות ואלימות ומהווה משקל נגדי ממתן, לפעילות הטרוריסטית של אש”ף. וכך מתחת לאפה ובסיועה ועיוורונה של מדינת ישראל, התגבשה בעזה ישות, המתאפיינת בלכידות חברתית ותודעה דתית ג’יהדיסטית בצלמם
ובדמותם של האחים המוסלמים.
ב-1987 כשיאסין וחבריו הרגישו מספיק חזקים, הם הקימו את החמאס. באמנת החמאס מבואר שהעיתוי להקמת החמא”ס, נעשה שלא בחופזה ובהתאם לתורת השלבים, של האחים המוסלמים: “כאשר הבשיל הרעיון ונבט הזרע, והשתיל היכה שורש באדמת המציאות”. האמנה מצהירה כי היא: “אחד מאגפי האחים המוסלמים בפלסטין” ומטרתה: “להניף את דגל אללה על כל שעל
מאדמת פלסטין”.
בינואר 2006 התקיימו בחירות ברשות הפלשתינית, איש לא צפה שהפת”ח יובס באופן כה משפיל. עוצמת החמאס שהבשילה בפעילות ‘הקהילתית חברתית’ ארוכת השנים, השילה את התחפושת, ותורגמה לכח פוליטי מוחץ. 56%
שהכריעו נגד הפת”ח, ודרשו משטר אסלאמי.
שלל התירוצים של גורמי המודיעין לא כיסה על הקונספציה, שסירבה לראות את ‘הפרטנר’ האשפיסטי שלהם קורס.
ימים אחדים לפני המתקפה האחרונה של החמאס, גורמי המודיעין בישראל, קבעו: ‘החמאס אינו מעוניין בהסלמה’, ‘החמאס מורתע’ ואז התעופפו טילים מנחל עוז ועד רמת גן. אם היה מדובר בכשל מודיעיני נקודתי, היה ניתן לעבור לסדר היום. אך כשמתבוננים לאחור, מסתבר שהערכות המודיעין של ישראל, מבוססות דרך קבע על משאלות לב, כמו אז, כמו בקונספציה של מלחמת
יוה”כ.
המודל של הכשל הוא ללא ספק החמאס. ארגון שנבנה במו ידינו, באווילות ובעיוורון רצוני. להמחשה, נזכיר כמה אנקדוטות:
אחמד יאסין שהיה איש האחים המוסלמים בעזה, נרדף ע”י המשטר המצרי של נאצר, שדיכא כל ניסיון התארגנות שלהם בעזה, ואף הכניס את יאסין פעמיים לכלא. תבוסת מצרים, ב-1967, היתה האות לרנסנס של הארגון הג’יהדסטי
האסלאמי.
בשנת 1973, ייסד יאסין את ‘אל מוג’מע אל אסלאמי’. ההגדרה הרשמית של גוף זה היתה ‘אגודה דתית חברתית’ הפועלת לעצב את החברה הערבית ברוח האסלאם ולספק את צרכיה בכל
תחומי החיים.
יאסין האיץ בניית מסגדים והפעיל אותם כמרכזים קהילתיים פוליטיים המספקים שירותים חברתיים, חילק את עזה למחוזות ותאים שהלכו והתרבו. יאסין כמו אלבנא, ריכז את פעילותו בקרב הצעירים ובמקביל פעל לגיוסם של שכבת משכילים, ובהם: רופאים, רוקחים, שלב אחרי
י׳ בסיון ה'תשפ״א
10 |
