Page 6 - גילוי דעת

תפילה
ד"ר מאיר סיידלר | מלמד מחשבת ישראל באוניברסיטאות אריאל ובר-אילן
מושג השבוע
תלמידי הגר"א שעלו לארץ בראשית המאה ה-19 ביקשו בתחילת דרכם ליישם את המתווה שמופיע במסכת מגילה. הם ראו בעצמם את מחוללי הגאולה. זו אחת הסיבות שעלו לצפת ולא לירושלים (אף כי היו לכך גם סיבות היסטוריות-חברתיות, ואכמ"ל). לפי רצף הברכות בתפילת עמידה, סדר הגאולה הוא קיבוץ גלויות ("תקע בשופר גדול לחירותנו ושא נס לקבץ גלויותינו"), חידוש הסמיכה והקמת סנהדרין ("השיבה שופטנו כבראשונה"), ורק בשלב מאוחר שיבה לירושלים עיר הקודש ("ולירושלים עירך ברחמים תשוב"). רבי ישראל משקלוב, מתלמידי הגר"א שעלו לארץ, שיגר שליח לתימן על מנת לאתר את עשרת השבטים כדי לזרז את קיבוץ הגלויות ובהמשך לחדש את הסמיכה ולייסד מחדש את
הסנהדרין.
הניסיון לחולל גאולה 'על פי הספר', או ליתר דיוק על פי סדר העניינים בתפילת עמידה, לא צלח, ותלמידי הגר"א עצמם נטשו אותו. תפילת עמידה חזרה בינתיים למקומה הטבעי כתפילת בקשה (או לכל היותר סוג של מדיטציה, לפי תפיסתו
של הרש"ר הירש).
והגאולה? היא מתרחשת לנגד עינינו בדרך המפותלת שבחר מי שמחשבותיו .אינן מחשבותינו ודרכינו אינן דרכיו
meir.seidler@gmail.com
אשר על כן התפילה היהודית אינה השתפכות הנפש אלא עבודה. עבודה שבלב. אם כן, על פי הרש"ר הירש ניסחו חז"ל, שקבעו לנו את המבנה ואת התכנים של תפילת עמידה, י"ט ברכות המבטאות את מה שאמור להעסיק את היהודי בעומדו לפני ה', ואנחנו שופטים את עצמנו (מתפללים) לעומת תכנים אלה: האם הם באמת מעסיקים אותנו?
כללו של דבר, לפי הרש"ר הירש האדם המתפלל מעריך (שופט) את עצמו בהשוואה למה שהוא אמור להיות. נוסח התפילה מציב לפנינו כמראה את דמותנו האידיאלית: בסידור התפילה אנו נפגשים יום-יום עם הרמה הרוחנית הנדרשת מאיתנו. האם אנחנו 'שם'? בדרך כלל התשובה היא לא, אולם השיפוט העצמי התמידי לעומת האידיאל שהעמידו לנו חז"ל הוא כשלעצמו תורם תרומה חשובה לבניין אישיותנו הדתית. עד כאן עיקרי תפיסתו של הרש"ר הירש (על פי פירושו
לבראשית כ, ז).
מעבר לפירוש זה של תפילת עמידה, שעל פיו כל יחיד ויחיד נדרש להעריך את עצמו ואת מעמדו הרוחני והמוסרי בשעת התפילה, שימשה תפילת עמידה גם השראה לניסיונות לחולל תהליכים היסטוריים. בגמרא (מגילה יז ע"ב) אנו מוצאים את הרעיון שמתפילת עמידה
אפשר ללמוד גם על סדרי הגאולה.
שם העצם 'תפילה' אינו מופיע בתורה. הוא נזכר בפעם הראשונה בפיו של דוד המלך בספר שמואל (שמואל ב ז, כז) וחוזר פעמים רבות בספר תהלים וכן בשאר ספרי הנ"ך. הפועל 'להתפלל' לעומת זאת מופיע בתורה כמה פעמים. משה הוא המתפלל הבולט ביותר בתורה, פעמיים בפרשתנו (דברים ט, כ, כו) ועוד שלוש פעמים בספר במדבר. חוץ ממנו רק אברהם נזכר בתורה כמתפלל או כמי שנדרש להתפלל (פעמיים בבראשית כ).
אף כי יש מחלוקת ראשונים אם התפילה היא מצווה מדאורייתא או רק מדרבנן, הניסוח של התפילה היום-יומית שלנו, תפילת עמידה, הוא כידוע מעשה חז"ל. רבות דּובר על מבנה התפילה, ופשוט הוא שבעיקרה, בי"ג הברכות
האמצעיות, מדובר בתפילת בקשה.
עם זאת יש שביקשו לשוות לתפילה משמעות נוספת. הרש"ר הירש מתעכב על המשמעות האטימולוגית של המילה 'להתפלל' ומצביע על הקשר שלה ל'פלילים'. פלילים בלשון התורה הם שופטים (המונח מופיע במובן זה בתורה רק בלשון רבים: שמות כא, כב; דברים לב, לא). בהסתמכו על אטימולוגיה מפתיעה זו הרש"ר הירש מוסיף לתפילה מעבר להיותה תפילת בקשה נופך של מדיטציה שבה המתפלל למעשה שופט את עצמו לעומת המצב הנפשי האידיאלי המצופה ממנו בעת התפילה.
לפי הרש"ר הירש האדם המתפלל מעריך (שופט) את עצמו
בהשוואה למה שהוא אמור להיות. נוסח התפילה מציב לפנינו כמראה את דמותנו האידיאלית: בסידור התפילה אנו נפגשים יום-יום עם הרמה הרוחנית הנדרשת מאיתנו
י״ז אב ה'תש"פ
6|