Page 25 - גילוי דעת

לשאלות בני נוער בכל הנושאים "חברים מקשיבים" בכל ערב, טל' 1599-5000-54 makshivim.org.il :וברשת
העובדה היא שכמו שאי אפשר לקפוץ למים ולהישאר יבש, כך אי אפשר לצפות בדברים אלימים ואכזריים ולחשוב שהרגישות שלנו לכאב, סבל ופגיעה באנשים אינה מתקהה. מעבר לכך, תמונות שאנו רואים, נחרתות לנו בזיכרון, ולפעמים צפות שוב אחרי ימים ואפילו שנים,
דווקא ברגעים הכי פחות מתאימים.
ודבר נוסף, דקל, שחשוב לדעת: בעת הצפייה מופרש במוח נוירוטרנסמיטר (מוליך עצבי) בשם דופמין, האחראי לתחושת העונג אם החומר הזה מופרש בכמויות גדולות, ומספר רב של פעמים, מפתח המוח מעין עמידות מפניו, ונדרשת בהמשך כמות גדלה יותר של דופמין על מנת שתהיה לה השפעה כלשהי. זה אומר שאדם שמתרגל לצפות בתכנים 'מעוררים' ו'מטלטלים' על המסך, יאלץ לאחר מכן לצפות בכמות
גדולה עוד יותר כדי לחוש את אותן תחושות שהיו לו קודם.
אם ככה אז מה הקטע של הגיל? אחרי גיל 16 זה פתאום כן בסדר?
לא אמרתי. הרבנות הראשית אינה מי שקבעה את הסיווג, אלא ארגונים הקשורים לתעשיית הקולנוע. הקריטריונים שלהם הם בעיקר חוסר צניעות, אלימות ושפה בוטה. סרט המכיל דברים כאלו, לפי ההגדרות שלהם, מקבל תווית המייעדת אותו לגיל מסוים ומעלה. אבל תגיד לי אתה, דקל, האם מגיל 16 או 18 היצר הרע כבר לא עובד יותר? האם הנפש נעשית לאבן ומראות אלימים ואכזריים כבר לא משפיעים עליה? נראה לי ששנינו יודעים את התשובה. יש דברים שלא טובים לצפיה
באף גיל.
אז מה אתה רוצה, הרב, שאני לא אראה כלום חוץ מתוכניות משעממות לילדים?! אני לומד קשה וחייב קצת להשתחרר ו'לנקות את הראש'.
ברור שבן אדם צריך להתאוורר ולהתרענן לפעמים. השאלה היא איך לעשות זאת בצורה נכונה כך ש'ננקה את הראש' ולא 'נלכלך' אותו.
אז תכל'ס, מה אתה מציע?
קודם כל, לשנות גישה. להבין שכמו שבאוכל יש כשר ויש טרף, בריא ומזיק – כך גם בתרבות ובבידור שאנו צורכים. שנית, לא לשקר לעצמנו ולדמיין שאנחנו לא מושפעים ממה שאנו רואים. עצוב מאוד אם זה היה
נכון, כי אז גם את כל ההשפעות החיוביות לא היינו קולטים.
הצעד הבא הוא לבחון את הסרט/סידרה/שיר/קליפ/ספר שלפניי מה הוא מביא איתו חוץ מאשר כיף. האם יש בו בעיות צניעות? אקשן זה מצוין אבל האם הוא מוצג בצורה אכזרית וברוטאלית? האם השפה שבה משתמשים אינה גסה וזולה? האם יש תפיסות שליליות ורעות
שמוצגות בו בצורה חיובית ומעוררת אהדה? אוווף. זה אומר לוותר על המון סרטים וסדרות...
נכון. אבל זה אומר לשמור על הנפש שהקב"ה נתן לנו נקיה יותר, על המוח שלנו צלול יותר, ועל הרגשות והמידות שלנו עדינים וטובים.
יש לי הצעה עבורך דקל. בוא תגדיל ראש ויחד עם חברים תיצור רשימה של סרטים וסדרות איכותיים ונקיים לטובת בני נוער שמחפשים משהו טוב לצפות בו. אני מוכן לעזור לך להפיץ אותה.
וכמובן, בוא לא נשכח שמלבד צפיה יש עוד המון רעיונות אחרים לתעסוקה חיובית: ספורט, נגינה, קריאה, מפגש עם חברים, לימוד תורה, רכיבה על אופניים, טיול ועוד. אז מה אתה אומר, דקל, הולכים על זה?
מה נכנס לי פנימה? הרב יוני לביא - ארגון 'קהלים' מרבני מרכז ברקאי ורב מוקד 'חברים מקשיבים'
מחובר/ת
. יש איזה סרט
שחברים שלי המליצו עליו וממש רציתי לראות אותו. אבל אבא שלי ישר
שלום הרב. היה לי עכשיו ויכוח עצבני עם אבא שלי
למה? איך הוא הסביר את ההתנגדות שלו?
ככה: "דקל, אתה בן 14, ועל הסרט הזה יש סיווג צפיה '16 ומעלה'. נקודה". מה נקודה?! מה זה השטויות האלה?! רק בגלל שיש שם קצת אקשן, איזה אחד שלא מבין מהחיים שלו החליט שהוא רק למבוגרים?! הרי בדיוק בגלל זה אני רוצה את הסרט! אני אוהב סרטי פעולה – מתח – פיצוצים –
מכות. זה כל הכיף. מה אני אמור לראות רק סמי הכבאי?
תראה, בין סמי הכבאי לבין סרט שעלול להיות אלים ואכזרי יש עוד כמה אפשרויות באמצע. השאלה החשובה היא מה הקריטריון המנחה כשאתה בא לבחור סרט?
מה ז'תומרת 'קריטריון'? אני מחפש משהו מעניין שיהיה לי כיף לראות.
זה ברור, אבל לאיזה סרט תגיד 'לא'? איפה מערכת הבקרה שלך תגיד: הסרט הזה לא מתאים לערכים שלי?
אנחנו לא בשיעור חינוך בביצפר. זה סתם סרט
מה קשור ערכים?! בשביל הפאן.
גם אם המטרה שלך היא רק להנות אין ספק שסרט גם מעביר מסרים, גלויים וסמויים. להגיד "זה רק כיף ולא משפיע עלי", זה כמו לזלול עשר סופגניות ודונאטס ולהגיד "זה בכלל לא משמין. זה סתם מנהג חביב
של חנוכה".
מה אתה משווה?! אוכל נכנס לתוך הגוף והופך להיות חלק ממך. אם הוא לא בריא או מפוצץ בקלוריות זה מזיק לך. סרט נשאר בחוץ. אתה רק צופה בו ויודע כל הזמן שהוא לא אמיתי. אין שם דם אלא רק צבע.
אף אחד לא באמת מת.
אז למה אנשים כל כך במתח בזמן הצפיה? למה יש כאלו שצועקים, נבהלים, בוכים – אם ברור לכולם שזה לא באמת והכול סתם?
למה מפרסמים משקיעים הון עתק כדי לשלב בתוך סרטים מוצרים, אם לא כי ברור להם שיש לצפיה השפעה גדולה על אנשים? קח לדוגמא את חברת הבירה היינקן ששילמה 45 מיליון דולר לחברת ההפקה של הסרט סקייפול כדי שהכוכב ג'יימס בונד ישתה מהבירה שלהם
באחת הסצנות.
וואו. זה סכום מטורף. הם באמת מאמינים שבגלל זה יותר אנשים יקנו את הבירה שלהם?
לגמרי. במילים אחרות, דקל: מה שאנחנו צופים בו מחלחל פנימה והופך להיות חלק מאיתנו. אם אדם לא רוצה להיות פח שמתמלא בפסולת, הוא חייב לבדוק איזו תרבות הוא צורך ומה הוא מכניס פנימה. לא רק
לגוף, אלא גם לנפש.
אתה רוצה להגיד שאם אצפה בסרטים עם אלימות ודם אהפוך להיות אלים ואכזרי בעצמי? זו סתם הגזמה. הסרטים שראיתי בכלל לא שינו אותי.
שינוי לא נמדד רק בהתנהגות החיצונית, שמושפעת מכל מיני גורמים, טובים ורעים. שינוי קורה גם בפנים והוא מתרחש בצורה איטית והדרגתית.
| 25
ב׳ שבט ה'תשפ״א
.
פסל ולא הסכים שאצפה בו