Page 26 - גילוי דעת

אבודה בעולמה
ענת גופשטיין | מיומנה של מטפלת
מאז לא שמעתי ממנה. ממש דאגתי לה. דרך מקורות עלומים, ביקשתי לדעת וניסיתי לברר מה קורה איתה. רק לוודא שהיא חיה. בעלה היה אדם אובססיבי ומטורף שמסוגל לכל. ועכשיו אנחנו שוב בקשר. היא מתלבטת מה לעשות. אני מבינה שזה שלה, אני לא יכולה לרצות בשבילה. משהו אצלה צריך להיות שלם. היא צריכה מוטיבציה גדולה לעשות שינוי ולצאת משאול
התחתיות לפני שיהיה מאוחר.
ואני, מנסה להבין את נפש העבד, שכמהה לחירות, אך מקוצר רוח היא מתקשה לראות את השמש מבעד לעננים ולהאמין בכוחותיה לצאת משעבוד
לגאולה.■
תמיד אשמה וכל כך מפחדת ממנו. היא לא עצמאית. הוא שולט בה. היא לא יכולה לצאת מהבית ללא רשות.
באחת הפעמים הוא הרביץ לה במשך שעות ארוכות, והיא התקשרה 100. הגיע שוטר שהחליט לגשר ביניהם. היא הבינה שמהמשטרה לא תבוא הישועה. הוא כבר אמר לה שאם היא תברח, הוא יפגע בהורים שלה. היא יודעת שהוא מסוגל ואין מי שיעצור אותו. אנו חיים במקום שאין דין ואין דיין. היא מרגישה שבויה, בת ערובה. היא אומרת שאם לא היו לה ילדים, לא היתה לה בכלל התלבטות, אך עם הילדים זה מורכב יותר. בעלה בדק את מכשיר הטלפון שלה והבין שאנחנו בקשר, ושהיא רוצה לעזוב אותו. הוא
התקשר אליי, ואיים גם עלי.
אני זוכרת אותה לפני עשור, ואיך שהיא הגיעה אלינו לבית החם, מוכה וחבולה. כמו רוב הנערות בסיכון גבוה, היא נוצלה בידי ערבים. לא אשכח את הצלקות שעל גופה. היא היתה אצלנו שנה שלמה, רצתה מאוד לעזור לעצמה, אך היא היתה מכורה. ולאחר זמן קצר
חזרה לאדם שפגע בה.
היא חיה בכפר. התחתנה והתאסלמה, והיא אמא לילדים. לפני שנה פנתה אלי, בוכה ומצטערת שהגיעה למצב הזה, שלא הקשיבה לנו אז לפני שנים. והיום כשיש לה ילדים זה אחרת. היא נחשבת מוסלמית ולפי האסלאם, הילדים שייכים לאבא. לאשה אין זכויות. יש אצלם מצווה לחנך את האישה וגם להרביץ לה. הוא מכה אותה באכזריות רבה והיא
'ואני ערל שפתיים' - הפרעות בדיבור
ד"ר חנה קטן | רופאה גניקולוגית, מומחית לפריון, מרצה וסופרת
הצצה' לבעיות פסיכולוגיות עמוקות של הדובר. לכן אם הדובר מתגבר על אי הנעימות הטבעית שלו, וגם השומעים מתייחסים לתוכן ומתעלמים מצורת
הדיבור, אפשר לשים את הקושי בצד.
הכרתי מרצים מעולים שגמגמו באופן משמעותי ולמדו לזרום עם המציאות הזאת, וכך קהל המאזינים התרגל גם הוא לשים לב לתוכן ולהתעלם מההפרעות לזרימה השוטפת בדיבורו של המרצה. ומצד שני יש אנשים שמגמגמים קשות, ודווקא שירה, בעיקר שירה בציבור,
מעלימה את הגמגום שלהם.
לפני שנים פניתי לטיפול בדיבור אצל מרפאה בדיבור. לשאלתה לגבי סיבת הפניה, עניתי בפשטות: 'אני רוצה לאיין את המבטא האמריקאי שלי'. למרות ההפתעה שניכרה בפניה, היא נתנה לי לתרגל מילים כמו 'שירשורים' ו'חירחורים' ו'רישרושים' כדי להתאמן על ה'ריש' הישראלית. ניסיתי זאת, ללא הועיל. הסיבה היא פשוטה – את השפה העברית למדתי בחו"ל, כך שהגיית המילים השגורה בפי מלווה במבטא. וכך, בפתיחת הדיבור, מיד ניתן לזהות שאני תוצרת חוץ. יש אנשים שהיו שמחים במבטא הזה, אבל עבורי – רק כחול לבן.
[לא המפלגה, כמובן].■
הדיבור מבטא גם פגיעה במקור כוח הדיבור שהוא הנפש, הנשמה, חלק אלוקה ממעל שנמצא בנו. וכאן צריך להדגיש
שאין זה כך, וכך גם אצל משה רבינו.
איך עובדת מערכת הדיבור מבחינה פיזיולוגית? במוח נמצא מרכז שאחראי על דיבור, על הבעת השפה ועל הבנתה. פגיעה במרכז הדיבור עלולה לגרום לנזק שיתבטא ביכולת להפעיל את כלי הדיבור, ובפגיעה בפעילות השרירים הנחוצים להפעלתם. לפעמים הפגיעה נגרמת מחבלה באברים הקשורים לדיבור – מיתרי הקול, הלשון, החך והשיניים. יש הפרעות שונות בזרימה הטבעית של הדיבור, למשל – הגמגום. דרך אגב, בשום מקום לא נאמר שמשה רבנו היה מגמגם, אלא שהיו לו קשיים בדיבור,
בעיקר בדיבור לציבור.
הגמגום עלול להתרחש בסיטואציות רגשיות מסוימות, כגון בדיבור בפני רבים, בשעת כעס או בזמן התרגשות. יש שיטות שונות לטיפול בהפרעות דיבור כמו הגמגום, ומומלץ לשלב טיפול פסיכולוגי והתנהגותי עם לימוד ותרגול של דיבור תקין. חשוב להדגיש לציבור הרחב, וחשוב שבעלי הקשיים בדיבור יפנימו, שקושי בדיבור אינו מלמד על פנימיות הנפש, והוא לא מהווה 'חור
לפי המדרש משה נכווה בפיו בילדותו בארמון פרעה; כווייה זו הצילה את חייו – אבל גם גרמה לו להיות 'ערל שפתיים' – מי שכביכול שפתיו מכוסות ולכן הוא מוגבל בדיבורו. כשריבונו של עולם מבקש ממנו לפנות אל העם ולבשר גאולה, הוא נרתע, הוא הרי מתקשה בדיבורו, והרי מנהיג חייב לבטא את עצמו באופן ברור. הביטוי שהוא משתמש בו הוא ‘ערל שפתיים’. עורלה היא כיסוי. משה לא מצליח להניע את שפתיו, הוא ‘מכוסה שפתיים’. חז”ל מסבירים שהיה ילד קטן, הוא נדחף על ידי המלאך להרים ידו לגחלים, ומרוב כאב, הכניס את ידו
לפה ונכווה.
כוח הדיבור הוא ההוצאה לפועל של המחשבות שלנו, של הדעות שלנו, של מי שאנחנו. הקב"ה ברא את העולם בדיבור –'בעשרה מאמרות נברא העולם'. האדם היה לנפש חיה, שהיא 'רוח ממללא', נשמה מדברת, והיעוד הראשון שלו היה קריאת שמות לבעלי החיים. עלי תמה על חנה ששפתיה נעות וקולה לא יישמע והרי אין תפילה בלא דיבור. הדיבור אל ה' הוא המחבר בין האדם לאלוקים והוא לא רואה דיבור, וחנה מסבירה לו את כללי התפילה לפי שיטתה, ומחדשת לו שאפשר לדבר בלחש, בלי קול. והנה, הטועה יכול לטעות שכל פגיעה בכוח
כוח הדיבור הוא ההוצאה לפועל של המחשבות שלנו, של הדעות
שלנו, של מי שאנחנו. הקב"ה ברא את העולם בדיבור –'בעשרה מאמרות נברא העולם'. האדם היה לנפש חיה, שהיא 'רוח ממללא', נשמה מדברת
ב׳ שבט ה'תשפ״א
26 |
ואני, מנסה להבין את נפש העבד, שכמהה לחירות, אך מקוצר רוח היא מתקשה לראות את השמש מבעד לעננים ולהאמין בכוחותיה לצאת משעבוד לגאולה