Page 29 - גילוי דעת

סיפורים מחייו של
הרב אברהם יצחק הכהן
דמותהחמ"דתשפ״א קוק, הרב הראשי האשכנזי
הראשון בארץ ישראל
על נשמה חופשית בלונדון הרשמית...
גם היבט נוסף מאותם ימים. הרב קוק התקשה עם הרשמיות של ההנהגה האנגלית, עם הנאומים והטקסים הארוכים, עם העיסוק הרב במסגרות. זה היה כבד לאישיותו ולנשמתו
החופשית. כנראה שהרב קוק בגלותו עסק גם בסיוע לישיבות, וכידוע, בענייני כספים הוא לא היה חזק כל כך... סיפר לי חיים פרלמן, מזקני לונדון, שהיו מספרים שהרב היה אומר ליהודי אנגליה, בבדיחות הדעת, שהכל אצלם הפוך: כשעובר ספר תורה לידם, במקום לנשקו בפה בחיבה גלויה (לא בזמן קורונה!...מ.ד.), הם מנשקים בנימוס ביד, וכשצריך להושיט יד כדי לתת ממון, הם מושיטים יד כדי לקבל ברכת שלום...■
באותו ענין סיפר לי אחד מראשי הקהילה, ברנרד טאוב (דודו של שגריר ישראל בבריטניה דאז, דניאל טאוב): אבי היה בן תורה, בוגר הישיבה הנ”ל, והוא סיפר לי שאע”פ שהרב קוק היה הרב של “קהילת מחזיקי הדת” בלבד, לא רב ראשי ולא רב של הקהילה הגדולה, הוא למעשה שימש הפוסק הגדול, וכל השאלות הובאו אליו. בין היתר הוא גם ניהל את כל ענייני הכשרות שם. העריכו מאד את אישיותו הגדולה וגדלות פסיקתו, ואחרי המלחמה, כשרצה לעזוב ולחזור לארץ, עשו מאמצים רבים להשאירו שם. הקהילות לא רצו לתת לו לעזוב, וניסו בכל דרך להשאירו שם, אבל הוא היה נחרץ
מאד לחזור ל’פלשתינה’, ארץ ישראל. בספרו של פרופ’ אבינועם רוזנק על הרב קוק, מובאים ציטוטים ממכתבי הרב, שמהם עולה
לפני כמה שנים נסעתי לחזנות באחת הקהילות בצפון לונדון, וניצלתי את ההזדמנות לשוחח עם כמה מזקני לונדון על זכרונות ילדותם. אחד מהם, ישראל כץ, יהודי שהיה אז בן 95, נולד בלונדון, למד שם בישיבת ‘עץ חיים’, היה לוחם בצבא הבריטי, והשתתף בקרב אל-עלמיין במלחמת העולם השניה, בהכרעת הצבא הגרמני על אדמת מצרים. הוא סיפר לי שהוא עוד זוכר מילדותו איך דיברו בהערצה על הרב קוק, שהיה רב בלונדון בזמן מלחמת העולם הראשונה ופעל למען הצהרת בלפור. אביו היה מספר לו על הרב קוק, ובין היתר אמר שהרושם שהשאירה דמותו האצילית של הרב קוק אחרי ס”ה כשנתיים של רבנות בלונדון היה רב מאד, ונותר גם שנים רבות אחרי שעזב. הבינו שם שהרב הזה הוא משכמו
ומעלה.
החזן מאיר דורפמן, מספר על הרב קוק מרצה ב'המקום' ת"ל אביב, מחבר 'פעמיים באהבה' וסדרת ה'מרבדים' meirdorfman@gmail.com
בני נוער שואלים
לא לשקוע
מרוצה מהם. והוא רוצה לשנות. בשברון לב רואים את הקושי ומבינים שאנו יכולים לצלוח אותו. בעצבות אני רואה את הקשיים כהר גבוה והם גורמים לי להתייאש, או שהם גורמים לי
להאשים אחרים.
לסיכום:
עצבות אינה טובה.
עוצרים שמרגישים שהעצבות אינה מקרבת אותנו למטרה.
לשבת שעה בשבוע “בשברון לב” ולחשוב במה אני רוצה להתקדם ולהצליח.
העולם יחזיר לנו את אותה הסתכלות שאנו מסתכלים עליו (אם אנו עצובים העולם יראה לנו עצבות, ואם שמחים העולם יחזיר לנו
שמחה).■
בהצלחה! בנימין
היא בסופו של דבר להתקדם בעבודת המידות והקרבה לה’. לכן נעצור שאנו מרגישים שהעצבות לא עוזרת לנו להתקדם.
שקיעה בעצבות כל היום מקרינה על כל הסביבה וגורמת לסביבה להחזיר לך עצבות ודיכאון, וזה גלגל שלא מפסיק להסתובב.
אנחנו צריכים זמן מוגדר שבו אנו חושבים איך אנו מתקדמים ומשפרים את עצמנו. רבי נחמן אומר שכל אדם צריך שעה ביום לעשות חשבון נפש והתבודדות כדי לדבר עם הקב”ה ולחשוב מה אני צריך לתקן. רוב העולם לא עוצר שעה ביום. אני ממליץ פעם בשבוע לשבת עם עצמך במקום רגוע ושלו, עם איזה משקה חם ולחשוב איך אני מתקדמת ומשתפרת. אולי קצת להיות בשברון לב על המקום שבו אני נמצאת ומתוך
שאלה:
איך אני יכולה לדעת מה הגבול בין לתת לעצמי ליפול, לבכות ולהתבאס כצורך ובין ממש לשקוע במקום שהוא כבר לא בריא? איך
לדעת מתי לעצור? תודה.
תשובה
שלום לשואלת היקרה! שאלה יפה וחשובה, מקווה שאצליח לענות בצורה מדויקת.
אני אשאל שאלה קטנה: מתי מרגישים מבואסים ועצובים? רוב הפעמים אנו עצובים מכיוון שאנו מרגישים לא טובים ולא שלמים עם עצמנו, והעצבות נותנת תחושה כאילו
אנו מתקדמים ועובדים על החולשות שלנו.
זה לא נכון. העצבות גורמת לנו רק לרדת וליפול לייאוש ולא מקדמת אותנו.
אבל יש פעמים שעצבות בצורה מאוזנת יכולה לקדם אותנו. זו לא ממש עצבות אלא שברון לב, בהמשך נסביר את ההבדלים. המטרה
כך להתקדם הלאה.
מה ההבדל בין שברון לב לבין עצבות?
בשברון לב אדם מסתכל פנימה ורואה דברים שהוא רוצה לשנות, דברים שהוא ממש לא
כדי להצטרף לקבוצה השקטה שלחו הודעה 050-7813049
בפרויקט משיב נפש בינישי”ם ומדרשיסטיות נותנים מענה אנונימי וחינמי בעזרת קבוצות ווטסאפ לכל שאלה שמעניינת את בני ובנות הנוער. מרגישים שיש לכם משהו לברר? אנחנו כאן בדיוק בשביל זה!
פרויקט משיב נפש
ט׳ שבט ה'תשפ״א | 29