Page 11 - גילוי דעת

חוזקה שהיא חולשה
יאיר אייזנברג | אני כותב משמע אני חושב
חשבתי מיד על החולשה שלי – לשון הרע. הלשון ויכולת
הביטוי הן החוזקות הכי גדולות שלי, אך לא פעם הן גם חולשה אדירה
הולך עם משקפיים אף על פי שאינו צריך אותם בשום אופן” הוא קבע וסתם את הגולל על חלום המשקפיים שלי.
בחזרה לאביתר וסיפור הגמד והענקית, כמו אותו גמד שנבהל מכך שהוא מאבד את החולשה שלו, חולשה שהיא גם החוזקה שלו, כך גם אביתר בנאי, הזמר שכל כך מזוהה עם עצבות, לפעמים מוצא את עצמו מתקשה להיפרד מאותה הגדרה עצמית, מתקשה לחיות בשמחה כי “זה לא טוב לעסקים”. לפעמים בחיים יש לנו חולשות מסוימות שאנחנו מתמכרים אליהן בשל העובדה שהתמכרנו להטבות שבאות איתן, כאבי ראש שאנחנו מוכנים לסבול העיקר שנוכל ללכת עם משקפיים מגניבים, או אפילו התמכרות לבטלה וחוסר רצון להתקדם ולעבוד רק כי התמכרנו לדמי האבטלה שהממשלה
הבטיחה לנו לשנה שלמה.
באותה הופעה כששמעתי את הסיפור על הגמד והענקית חשבתי מיד על החולשה שלי – לשון הרע. הלשון ויכולת הביטוי הן החוזקות הכי גדולות שלי, אך לא פעם הן גם חולשה אדירה. בנערותי היו שנים שבהן הייתי מכור להסתלבטות על האחר, לרכילות, לכל דבר שיוצא לי מהפה וגורם לאנשים מסביב לצחוק או לגלות עניין. זה היה הנשק שלי, זו הייתה החוזקה והדבר שגרם לאנשים לרצות להיות בחברתי (כך לפחות חשבתי אז). אך היום אני מבין כמה ההתמכרות הזאת הייתה הרסנית, היום אני מבין כמה זה לא בריא להתמכר לתכונות אופי שליליות ומזיקות רק כי
“זה טוב לעסקים”. ■ ט״ז שבט ה'תשפ״א | 11
בבית בתחפושת של קאובוי ואם זה זוג עדשות שנחות לך על העף. פרט האופנה הזה היה נראה לי כ”כ מגניב ואני הייתי ילד ג’ינג’י עם ראש קרימינלי, ככה שלא נתתי לראיית ה6/6 שלי לעקב אותי. פניתי להוריי ואמרתי להם שאני לא רואה את מחברות הלימוד ולא זו אף זו, בשבת אחת כשחזרנו מבית הכנסת עשיתי הצגה שראויה לפחות לפרס אופיר אם לא לאוסקר ונתקעתי בעמוד תוך כדי מלמול “וואי לא ראיתי אותו, חשבתי שהעמוד הרבה יותר רחוק”. הוריי המודאגים לקחו אותי לבדיקת ראיה ישר ביום ראשון על הבוקר. מובן שבאותה בדיקה המשכתי בהצגה. פה אני פונה לקורא ראש המוסד יוסי כהן: אם עכשיו כשתמר רביניאן כבר לא רלוונטית, אתה מחפש סוכנים חדשים אני בחל”ת ופנוי לעבודה. באותה בדיקה זייפתי בצורה כה מושלמת עד שהרופא המופתע אמר “טוב תשמעו הילד לא רואה כלום, אני לא מבין למה הגעתם רק עכשיו”. הוא גער בהורים שלי שהם לא אחראים וקבע כי אני זקוק בדחיפות למשקפיים עם מספר שלא היה מבייש את הארי פוטר. שמח וטוב לבב חזרתי לכיתה והצטרפתי לחבורת המגניבים בעלי המשקפיים, אך לא עברו יותר משבועיים וכאבי ראש איומים תקפו אותי, בחילות נוראיות הופיעו משום מקום ומקרים לא מעטים של מפגש פנים אל פנים עם עמודים (אך הפעם באמת) התרחשו. שוב ההורים היו מודאגים, שוב פגישה אצל רופא שהפעם לא קנה את השקרים שלי וחשף את סיפור הכיסוי: “כאבי הראש נובעים מכך שהילד
צילום: יח״צ אורית פניני
קשה לזכור זאת כרגע אך היו ימים שבהם התקהלות הייתה דבר מבורך והופעות היו דבר שבשגרה. באותם ימים רחוקים הלכתי לשיעור של האדמו”ר שלי, או איך שאחרים קוראים לזה – הופעה של אביתר בנאי. המחשבה שאביתר הוא הרבה יותר מזמר וכי בעיניי הוא אחד מהוגי הדעות של דורנו, ראויה לטור בפני עצמה, אך הפעם ארצה לחלוק איתכם סיפור שסופר באותה הופעה ובשיעור שלמדתי ממנו: היה היה גמד אחד שהיה נשוי לענקית. כמה שנים לאחר החתונה הזוג הלא פרופורציונלי הזה פתח פונדק דרכים אשר נקרא “הגמד והענקית”. לא עבר הרבה זמן מאז נפתח הפונדק וכבר היתה לו בהצלחה מסחררת: מכל העולם אנשים הגיעו כדי לראות את הזוג יוצא הדופן וכך העסקים שגשגו. לילה אחד התעורר הגמד בבהלה מסיוט שחלם, הענקית שהתעוררה מצעקת בעלה, שאלה “מה קרה אהוב, מה כל כך הפחיד אותך?” הגמד סיפר לה שהוא חלם שהידיים והרגליים שלו מתארכות והוא נהיה גבוה כאחד האדם. “לא הבנתי אז מה מפחיד בזה” שאלה האישה המופתעת והגמד עדיין מזיע והיסטרי ענה “כי, כי
מה יהיה עם העסקים?”.
עוד אחזור לגמד והענקית אך קודם, ברשותכם זיכרון ילדות קצר: כאשר הייתי ילד בכיתה ד’ בבית ספר יסודי ברמת הגולן לכמה ילדים מהכיתה היו משקפיים ואני הסתכלתי עליהם בקנאה עזה. היום אני מבין שכילד כל דבר שהוא טיפה לא רגיל מושך אותך: אם זה להסתובב