Page 26 - גילוי דעת

להאמין בשורשים
ענת גופשטיין | מיומנה של מטפלת
והנשמה. אדם שנטוע ולו שורשים עמוקים, מתחבר לתורה, לעץ החיים. ככל שהשורשים עמוקים יותר, כך העץ חזק ויציב. אבל פעמים הן שהרוח נושבת, העץ יבש ועייף, העלים נשרו, ולא נותרים בו סימני חיים. במצבים כאלה, צריך להתחזק באמונה, להמשיך
להשקות, לחבר ולהתחבר.
הגרעין שנטמן באדמה בשנות הילדות מכה שורשים. גם אם נדמה שהאדם הולך לאיבוד, מתרחק ורועה בשדות זרים, הוא לא מאבד את הנשמה ואת האמונה. האמונה היא השורש. היא זו שנותנת לאדם את היציבות. היא מעניקה לו חוסן פנימי גם בעתות משבר. בעזרת האמונה, האדם מתחבר לעצמו ולאלוקיו, וכמו העץ – נותן פריו
בעיתו.■
הרפואה המודרנית הקונבנציונלית היא מדע הבנוי על מחקר מבוקר, על ניסיונות וניסויים, על סטטיסטיקות וסקירות. מעצם הגדרתה היא אינה ‘מדע מדויק’ – אך היא פועלת על פי כללים מדעיים מסודרים. בניגוד אליה המכנה המשותף שיש לשיטות הרפואיות ה’משלימות’, ה’לא קונבנציונליות’, הוא הגישה הלא- מדעית המודעת, התבססות על תיאוריות ומיתוסים ולא על כללים הניתנים להוכחה וביקורת. ניתן לייחס חלק מהפופולריות של השיטות החילופיות השונות לכך שהן מדגישות את התמיכה הנפשית והיחס האישי למטופל, וכן את הקפדתן על רפואה מונעת ותזונה בריאה, נושאים שלא ניתן להם מספיק דגש בדרך כלל בשירותי הרפואה הרגילים, וזה באמת
צריך תיקון.
הטור הזה מוקדש לד”ר אבי הרלב, ה’ יקום דמו, שהיה רופא פריון, קולגה למקצוע, אציל נפש וישר דרך.■
הוא אמר לי שאני צריכה להגיד 3 משפטים וזהו ואמר שאני נשארת יהודייה. יהודי תמיד נשאר יהודי. כך למדתי לפחות. לא הבנתי את המשמעות של ההתאסלמות שלי, לא ידעתי שזה ניתוק מעם ישראל, ניתוק מהשורשים שלי. לא חשבתי על הדברים האלה”,
סיפרה בכאב לאחר מכן.
המעמד בבית הדין עשה עליה רושם רב. היא הרגישה כאילו נולדה מחדש. ואכן מאז היא שינתה את אורח חייה, וחזרה ליהדות. חזרה לעצמה. לשורשים שלה.
לכל יהודי יש נשמה שמחוברת לשורש. “כי האדם עץ השדה”. כמו העץ, גם היהודי צמא למים, וכפי שחז”ל מלמדים אותנו, אין מים אלא תורה. התורה המשולה למים, מזינה את הרוח, הנפש
ד"ר חנה קטן | רופאה גניקולוגית, מומחית לפריון, מרצה וסופרת
הישר. בתקופת ימי הביניים היו רבנים, גדולים בתורה, שעסקו גם ברפואה, כמו הרמב”ם והרמב”ן והרשב”ץ ואחרים, והם אף חיברו ספרי רפואה, בעברית, בשפה
הערבית ובלטינית.
בן סירה, שחי בתחילת הבית שני, כתב ספר הדומה לספר משלי. הוא הקדיש פרק שלם בספרו לתהילת הרופאים: ‘הדר פני רופא וכבדהו, כי יקום לך בעת צרה, חכמת רופא תרוממנו, ונגידים עליו יתמהו’. חז”ל קבעו שאסור לגור בעיר שאין בה רופא – אבל אסור לגור בעיר שבה ראש העיר הוא רופא. אסור לרופא לשבות שהרי הרופא מצווה על הצלה, ‘לא תעמוד על דם רעך’. ובשבועת הרופא, שבועת אסף הרופא, מתחייב הרופא לסודיות רפואית: ‘ואל תגל את
סוד אדם אשר האמין בך’.
אז איך כתוב במשנה ‘טוב שברופאים לגיהינום’? ההסבר הפשוט הוא שזה מונע יוהרה, ואולי גם מגדיל את הזהירות, כי הרופא מבין את גודל האחריות שהוא נושא על כתפיו. ויתכן כי הכוונה היא שכישלון אחד של רופא טוב עלול להביאו לגיהינום. אבל היות ו’ניתנה רשות לרופא לרפא’ אנחנו מודרכים להיעזר בכלים הקיימים. ועסקי הרפואה זהים לכל שאר צורכי העולם הזה, הדורשים השתדלות
מושכלת כדי להשיגם.
“ועכשיו נקבל עול מלכות שמים. תחזרי אחרי”, אמר הדיין. “שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד”.
היא צעקה בקול גדול והמשיכה לבד, “ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד”, ועברה לשאר פרשיות קריאת שמע: “ואהבת”, “והיה אם שמוע”. וזה היה מלווה בבכי קורע לב. זה היה מחזה שגרם לי להזיל כמה דמעות. כל השבה ליהדות מרגשת, אך זאת הייתה מצמררת
במיוחד.
“אני גדלתי בבית דתי, למדתי בית ספר דתי, אני יודעת להתפלל. שמרתי שבת, חגים, לא יודעת מה קרה לי, לא יודעת איך הסכמתי להתאסלם”, היא אמרה. “עשיתי את זה רק בגלל בן הזוג שלי, הוא לא הסכים להתחתן בלי להתאסלם.
אני ה’ רופאך
בתקופת התלמוד היו רבנים שהיו רופאים,
השבוע נולדה הנכדה הרביעית שנולדה
לנו בתקופת הקורונה, בעזרתו יתברך.
המשותף לכל הנכדות הטריות הוא שלא
נכחה הסבתא-הרופאה בלידה שלהן,
לדאבון ליבה. אבל זה לא הפספוס היחיד
שלי. האמת היא שלא חלמתי להיות
והדריכו רופאה. למדתי במכללת ירושלים את מקצועות היהדות והמחשבים, ולא
בעצותיהם
הייתה מאושרת ממני. אבל הורי כל כך רצו שאלמד באקדמיה, ולמכללה אז לא הייתה אפשרות להעניק תואר
בדרך הישר.
בתקופת ימי הביניים היו אקדמי. קיבלתי את דעתם, לא לפני
שקיבלתי ברכה לכך מהרב שלמה זלמן
רבנים, גדולים אוירבך זצ”ל שאזכה להקים בית של
בתורה, שעסקו גם
תורה. מקצוע הרפואה הוא מקצוע
של שליחות גדולה, הלימודים מאוד
מעניינים, והסיפוק הוא אדיר. אבל יש
ברפואה גם מחירים, והם גדולים. מי שיגיד אחרת פשוט לא דובר אמת, בוודאי כשמדובר
על אמא ברוכת ילדים.
בתלמוד רופא נקרא אסיא. בזמן שהיה בית המקדש קיים הכוהנים היו מרפאים. ומי טיפל בכוהנים? המשנה מספרת שבן אחיה היה ‘רופא גסטרו’ שהיה ממונה על מחלות המעיים בבית המקדש, כי כוהנים הלכו יחפים ואכלו בשר קרבנות צלוי והיו להם לא מעט בעיות גסטרואנטרולוגיות.
בתקופת התלמוד היו רבנים שהיו רופאים, והדריכו בעצותיהם בדרך
ט״ז שבט ה'תשפ״א
26 |
לכל יהודי יש נשמה שמחוברת לשורש. “כי
האדם עץ
השדה”. כמו העץ, גם היהודי צמא למים, וכפי שחז”ל מלמדים אותנו, אין מים אלא תורה
צילום: דוד אביעוז, צילום רפואי, דוברות בית החולים ברזילי