Page 27 - גילוי דעת
P. 27
יחס לשורשים-חינוך ליראת שמים
חוות דעת | הרבנית אהובה צוקרמן | יועצת במודעות, זוגיות ומנחת הורים בגישת שפר
החיים, יאוש, שבאמת הן הנן הצרות העיקריות של האדם, אף הן אינן באות כי אם מפני חסר דעה להסתכל הסתכלות בהירה בגאות ד’ [2]. ההכנעה מפני האלהות, שהיא דבר טבעי בכל נברא, בכל הויה שפרטיות מתגלה בקרבה, להתבטל בפני הכללות וקל וחומר בפני מקור ההויה של הכללות, שהוא חש בו עליונות של אין קץ לגבי הכלליות - לא צער ודכדוך יש בה, כי-אם עונג וקוממיות, שלטון וגבורה פנימית מעוטרת בכל יפי. כשמתפתחת ההכרה הזאת של גאות ד' בקרב הנשמה בכל דרכיה היא מרצה את החיים בשעבודם הטבעי, ממלאתם נחת וחיים לפי אותה המדה שהפרט מכיר את גודל הכלל והדר מקורו, וכל העז וההוד שבמחזות המציאות הולך ומתעלה, מתכלל ומתאדר, על ידי הקטנתה של הנשמה לפני יוצרה. ההקטנה הטבעית הזאת מצמיחה גדלות אדירה, שלטון של הוד מלכות ונהורא מעליא, המשחקת בכל עת בענג עדנת מציאותה ועליזה בחלקה ההולך ומתרחב, הולך ומתגדל עד אין חקר, אין קץ, עד תאות גבעות עולם. אבל מתי היא טבעית? כשגדולת האלהות מצטירת יפה בתוך הנשמה, בצורה של דעה טהורה, של שכל מתעלה מכל מהות ושל דמיון עשוי בטוב החיים ממולא בכל הוד ותפארת גדולה, שאז נתבעת ההתבטלות מכל זויות הנשמה, מכל
כללותה ופרטיותיה.■
אני עושה את עצמי ומי ה’ אשר אשמע בקולו? בכל אחד מאיתנו יש קצת מהתפיסה הזו.
היחס להורים בונה את ההכרה שלא התחלתי מעצמי. משהו קדם לי, משהו רצה בי ולכן אני פה. יש בכך ענוה גדולה של “התבטלות לשורש” ודוקא מתוך כך צמיחה לגבהים. ככל שהחיבור לשורש יותר חזק ומוחלט, כך יכולת ההתפתחות בריאה ומסוגלת. למה? כי אם אני יודע שאני שייך לגודל, אני לא בלחץ על זכות הקיום שלי. אני פה כי אני רצוי אהוב ושייך. מתוך כך הבניה נעשית טוב. יתרה מכך, כשאני שייך לשורש מכובד, אני יודע שאני בעל ערך מוחלט ומכובד ותפקידי עכשיו הוא רק להוציאו אל הפועל בצורה מיטבית. ההכנעה בפני הגדלות, לא צער ודכדוך, יש בה כי אם עונג וקוממיות... ההקטנה הטבעית הזו מצמיחה גדלות אדירה. כפי שכותב הרב באורות *. ולכן היחס להורים, קבלת סמכותם בכל המובנים, גם בעמדה שאינה שיפוטית, גם יחס של שמיעה בקולם עד כמה שאפשר, גם רצון לעשות כל כבוד וכל תועלת שנוכל, והכל מתוך יחס ליבי של כבוד פנימי הכרת הטוב, ביטחון בטוב והודאה עליו, בונה אצלנו את היחס לשותף למשגיח עלי ובעצם
בונה את חיי.
* כל הצרות שבעולם, ביחוד הצרות הרוחניות: תוגה, קוצר רוח, בחילת
אחת הדרכים היותר טובות לחנך ליראת שמים לכל מדרגותייה, כפי שהזכרנו בגליון קודם, הוא חינוך לכיבוד הורים. ראשית, מפני שהקב”ה הקיש כבודו לכבודם, המכבד אותם מכבד אותו. את הורינו בחר הקב”ה. מי שמכבד אותם מכבד את בחירות ה’ עבורו, ומעיד על עצמו שהוא מאמין בהשגחה פרטית לגביו: שהכול מאת ה’ והכול לטובתו הניצחית. ושנית, מפני שהוריו והקב”ה שלושתם שותפים ביצירתו. וכשם שאתה מתיחס לאחד השותפים, אתה בעצם מתייחס לכולם. מדוע הקב”ה שם את ההורים בכזו מעלה? הרי הם בני אדם ויכולים לטעות, לעומת ה’ ית’ שאינו
טועה לעולם והוא טוב מוחלט?
אכן כשבחר בהם ידע מה יתרונותיהם ומה חסרונותיהם, ידע איך יבחרו בעתיד ובכל זאת בחר בהם להופיע את הנשמה המיוחדת שלי. גבהו דרכיו מדרכנו, ומחשבותיו ממחשבותינו ולכן יש לנו בטחון מלא וכבוד לבחירה האלוקית. היחס להורים מדמה את היחס לאלוקים שאנחנו פונים אליו בשם “אבינו”. ננסה להעמיק יותר: ההתיחסות הנכונה להורים היא ביטוי ליחס שלנו לריבונו של עולם, שכן הקושי שלנו איתם נובע מנקודה מאד עמוקה בנפש האדם השואף לעצמיות, לחרות, לקיום בפני עצמו ולא רק כהמשך ותוצאה של משהו אחר. כפי שכתוב ביחזקאל כ”ט, שמתבטא פרעה על עצמו: “לי יאורי ואני עשיתיני”.
היחס להורים בונה את
ההכרה שלא התחלתי
מעצמי. משהו קדם לי, משהו רצה בי ולכן אני פה. יש בכך ענוה גדולה של “התבטלות לשורש” ודוקא מתוך כך צמיחה לגבהים
שאל את כשרלוק
מבושלת, בוודאי עלינו לברך “בורא פרי האדמה”.
אך חשוב שנשים לב מה רשום על האריזה של הגרנולה. יש מפעלים שאצלם הגרנולה עוברת תהליך של בישול, ועליה צריך לברך
“בורא מיני מזונות”.
כל טוב והמון בריאות!
כשרלוק.
(המידע מלוקט מתוך מדריך הכשרות של בד”ץ העדה החרדית)■
ברכת הגרנולה באמת מעוררת שאלה, וזאת מכיוון שהרבה פעמים יש מיני פירות ואגוזים המעורבבים בגרנולה.
לכתחילה, כדאי להפריד כל פרי בפני עצמו ולברך את הברכה הראויה לאותו פרי. מעיקר הדין, הגרנולה שהיא תערובת של שיבולת שועל, צימוקים אגוזים ופירות מיובשים אינה עוברת בדרך כלל בישול, אלא קלייה, ולכן על אף שיש בה גם תערובת מחמשת מיני דגן, אין ברכתה ‘’מזונות’’. הולכים אחר הרוב שהוא שיבולת שועל קלויה, וברכתה “בורא פרי
האדמה”. על שיבולת השועל עצמה, כשהיא לבדה ואינה
שאלה:
כשרלוק שלום!
אשתי ואני, החלטנו לעבור לאורח חיים בריא, ולכן, בין השאר, אוכלים אצלנו גרנולה לארוחת הבוקר.
עלתה אצלנו השאלה – מה מברכים על הגרנולה? יהודה בני הבכור אמר שלדעתו מברכים “בורא מיני מזונות”, ובני דוד אמר שלדעתו מברכים “בורא פרי האדמה”. מי
צודק?
תשובה:
שלום יקירי, מקווה ששלומכם טוב.
ט״ז שבט ה'תשפ״א | 27
