Page 19 - גילוי דעת
P. 19
יעלי אליה מדי
אחד
על
אחד
עם אלישיב
רייכנר
בן 45, תושב ירוחם. נשוי לדפנה, אב לחמישה וסב לנכד. עיתונאי ב’מקור ראשון’, סופר, ומנחה קבוצות בארגון ‘מעוז’
בי רצון להכיר מקרוב את הקהילות ומסגרות החינוך המשותפות לדתיים וחילוניים, וכך נולד הספר ‘כאן חיים יחד’. לפני כשלוש שנים זכיתי להגשים חלום נוסף, ולכתוב את סיפור חייו של הרב דרוקמן שליט”א. הספר ‘הנני’ הוא לא רק סיפורו האישי של הרב, אלא במידה רבה גם סיפורה של הציונות הדתית שהרב דרוקמן הוא
אחד מסמליה המובהקים.
ריבית של מעשים טובים:
הספר האחרון שלי שיצא ממש לאחרונה הוא ביוגרפיה של פרופסור אליעזר יפה, שהיה מחלוצי העבודה הסוציאלית בארץ, ולצד היותו איש אקדמיה בכיר, היה גם פעיל חברתי בולט. זה סיפור של פעיל ציוני חברתי שמהפגישה הראשונה שלו עם החברה הישראלית, לא הפסיק לשאול את עצמו היכן הוא יכול לתרום להתבססותה של החברה ולצמצום הפערים החברתיים בתוכה. יפה יזם שורה של רפורמות בתחום הרווחה וחולל מהפכה בתחום העמותות בישראל, אבל גולת הכותרת של מפעליו הייתה הקמת ‘האגודה להלוואות ללא ריבית’, שהפכה לימים לקבוצת ‘עוגן’ שבקרוב תהפוך לבנק החברתי הראשון בישראל. רוב הביוגרפיות שנכתבות על דמויות בציונות הדתית הן ביוגרפיות על רבנים, פוליטיקאים, או אנשי צבא. ‘ריבית של מעשים טובים’ היא ביוגרפיה ייחודית מכיוון שהיא מתארת את מסכת חייו של חלוץ חברתי
דתי לאומי.
לפעול יחד:
אני מאמין בצורך לנפץ את הבועות החברתיות בחברה הישראלית, ולצור חיבורים בין חלקים בחברה. אני מאמין בשותפות של אנשים שונים לקידום ערכים משותפים, וזה גם מה שהביא אותי בבחירות הראשונות של 2019 להצטרף לרשימת ה’ימין החדש’ בראשות בנט ושקד. למרות שהמיזם נכשל אז בקלפי, אני עדיין מאמין בחשיבותה של מפלגת ימין שיש בה שותפות אמת של דתיים-חילוניים ומסורתיים. הרצון לפעול יחד עם אוכלוסיות שונות לקידום החברה הישראלית, הביא אותי להצטרף לפני כשנה וחצי לארגון מעוז, ארגון חברתי ששואף לבנות רשת מגוונת של מנהיגים שפועלים במשותף, לחיזוק
האמון והחוסן החברתי כלכלי של ישראל.
קורונה:
הייתי מוותר על התקופה הזאת, אבל למדנו בה הרבה. על חשיבות המשפחה, על יתרונות הפריפריה המרווחת, על האפשרות ללמוד ולעבוד מרחוק, ובעיקר, על הצורך הקריטי בחיזוק האמון בין חלקי החברה הישראלית ובין האזרחים
למוסדות המדינה. ■ כ״ג שבט ה'תשפ״א | 19
ההתחלה:
נולדתי באלון שבות. אבי היה במחזור המייסד של ישיבת ‘הר עציון’. גדלתי עד גיל עשר במרכז שפירא ואחר כך עברנו להתגורר באפרת. למדתי ב’ישיבת ירושלים לצעירים’ ובגיל 18, בזכות בני עקיבא, הגעתי לירוחם כחלק מהמחזור הראשון של ישיבת ההסדר שהוקמה אז בעיירה. למדתי חינוך והוראה ולימדתי מעט בבתי הספר בירוחם. במשך שמונה שנים ריכזתי את הדרכת הסמינרים ב’מדרשת ביחד’ שעסקו בעיקר בנושאים חברתיים. עם השנים, בהדרגה, עברתי לעולם
הכתיבה והתקשורת.
ירוחם:
המפגש עם ירוחם בגיל 18 הוא אירוע מכונן בחיי שהשפיע עליי רבות. זה היה מפגש עם פסיפס אנושי ומרקם אוכלוסייה מגוון ומרתק, וגם מפגש עם הנגב ואתגריו ההתיישבותיים והחברתיים. בימים אלו ירוחם חוגגת שבעים להיווסדה. היא מתפתחת כל הזמן אבל עדיין לא גדולה (11,000 תושבים) ונהנים בה מתחושת משפחתיות וסולידאריות יישובית, משקט וקרבה לנוף המדברי. הקצב הרגוע של הפריפריה הוא מתכון מצוין ומומלץ לגידול
ילדים ולחיים שלווים.
עיתונות:
בשנות התיכון התחלתי לכתוב לעיתון ‘זרעים’ של בני עקיבא בעידודו של העורך אורי אורבך ז”ל. מספר שנים לאחר מכן עברתי לעיתונות המגזרית של המבוגרים – ‘הצופה’, ‘נקודה’, ובשנת 2000 הצטרפתי ל’מקור ראשון’ שהיה אז עיתון צעיר. העיתון עבר מאז גלגולים שונים, התפתח מאוד באיכותו, ואני שמח להיות חלק ממנו כבר למעלה מעשרים שנה. אני משתדל להביא בטורים ובכתבות זווית חברתית ופריפריאלית, ולסקר קבוצות שונות ומגוונות בחברה הישראלית
שנמצאות לפעמים ‘רחוק מהעין’.
ספרים:
כל ספר שכתבתי נולד באופן שונה והעניק לי חוויות ייחודיות. הספר ‘באמונתו’ על הרב עמיטל זצ”ל זיכה אותי במפגש עם אישיות רבנית נדירה ומרתקת בחייה, אופייה ועמדותיה. אני מוצא את עצמי לעתים קרובות מתגעגע לקולו הייחודי. הספר ‘כתום המאבק’ על מאבקם של תושבי גוש קטיף בתוכנית העקירה, חיזק את החיבור שלי לאנשי גוש קטיף. בזכות הספר ‘רופא בדם’ התוודעתי לדמותו הנדירה של הרופא שמואל גיליס הי”ד, שבחודש זה מלאו עשרים שנה להירצחו. בספר ‘דווקא שם’, הגשמתי חלום לספר את סיפורם של אנשי הגרעינים החברתיים לסוגיהם. לאחר מכן התעורר
