Page 20 - גילוי דעת
P. 20
משמר הירדן
המושבה שנעלמה מהמפה אביתר ליכטמן, בית ספר שדה קשת יהונתן
הלאומיים, וצרכיה בתחום החקלאי מבחינת סיוע בציוד ועזרה כלכלית, ובתחום הביטחוני, לא קיבלו מענה הולם. בשנות ה30 הגיע למקום גרעין בית”ר לתגבר את המושבה וחלק מאנשי בית”ר שהגיעו להתאמן בסביבות המושבה, נתפסו ע”י הצבא הבריטי ונידונו במשפטים שפורסמו
רבות בעיתונים.
אחד מסיפורי ההקרבה הגדולים של המושבה הוא סיפורה של משפחת גרבובסקי. רבקה חיה במקום עם בעלה חיים והם הקימו משפחה לתפארת, וטיפחו משק חקלאי מצליח, תוך שהם נאחזים בקרקע לאורך השנים על אף כל הקשיים. במהלך המרד הערבי הגדול (תרצ”ו-תרצ”ט), ירדו חיים והבן מנחם לשאוב מים מהירדן, ונרצחו בדרכם על מחבלים ערביים שחיכו במארב. רבקה שיכלה לחזור לבית הוריה בראש פינה הסמוכה, החליטה להמשיך לחיות במושבה ולהיאחז בקרקע תוך
שאומרת “מותם לא היה לשווא”.
במלחמת העצמאות, פשטו הסורים על המושבה הקטנה באלפיהם. לא נתנו לתגבורת של האצ”ל שהגיעה מרחוק להתקרב למקום ולסייע להם. רבקה כמו שאר האנשים במושבה לחמה כתף אל כתף לצד בנה השני, כרמי, עד שכדורי הסורים הרגו אותו. 5 ימים לחמו בני המושבה בסורים, מונעים מהם להתקדם לעבר לב הגליל, ומאפשרים לכוחות בעורף להתארגן ללחימה. אך בסופו של דבר, המושבה נפלה, ואלו שנשארו בחיים, נלקחו בשבי.
לאחר החזרה מהשבי, התושבים לא הצליחו לקבל את אדמותיהם חזרה ממדינת ישראל, והם התפזרו ברחבי הארץ. על אדמות המושבה הוקם קיבוץ גדות והישוב “בני צפת” שבהמשך שינה שמו למשמר הירדן. היום, ניתן לראות חלק משרידי המושבה, ובמקום הוקמה אנדרטה גבוהה ומרשימה לזכר נופלי המקום. כק”מ משם, לצד הכביש היורד לכיוון הירדן, ניתן לבקר בבית הקברות של המושבה שמספר את סיפורי התלאות והגבורה של תושביה. רוצים להצטרף לסיורים הבאים שלנו באישור צבאי מיוחד? לסדרות ההרצאות? שלחו הודעה ל 0546960503 עם המילה “להצטרף”, ותצטרפו
לקבוצת העדכונים של “קשת יהונתן”.■
רבות עם שבטים בדואים נודדים. בסוף מלחמת העולם הראשונה, מצאו עצמם התושבים בחזית הקרב בין העות’מאניים, לבריטים שזינבו בהם, כאשר אל כל אלו הצטרפו המחלות המאפיינות את האזור, ובראשן הקדחת שהפילה חללים רבים. המושבה סבלה גם מניכור מסויים מצד המוסדות
שלום לכולם, כשאתם קוראים את הכותרת הזו, “המושבה שנעלמה מהמפה” אתם בטח מפשפשים בזיכרון שלכם, וכמעט בטוחים שכשנסעתם בין צומת מחניים שבצפון, לכיוון צומת גדות על כביש מספר 91, ראיתם ישוב קיים וגדול שנושא את השם “משמר הירדן”. אז למה הכרזנו שהישוב הוא מושבה, ושהיא בכלל נעלמה מהמפה? כי עד מלחמת העצמאות, שכנה במרחק של כמה קילומטרים מהישוב שקיים היום, מושבה קטנה, על אם הדרך היורדת אל הירדן, שנשאה בגאון את השם “משמר הירדן”. אך במלחמת העצמאות, הסורים, אחרי קרב ארוך הצליחו לכבושאותה,והשמידוכמעטכלזכרשלה. מתי הוקמה המושבה? מי הקים? לאן התפנו תושביה?
ננסה לענות על כל השאלות הללו מיד.
מי שנטע את היסודות הראשונים במושבה, היה דוד לובובסקי, איש עסקים מליטא, שהיגר לארה”ב ובהמשך עלה לארץ ישראל. מביתו הראשוני בחיפה, הוא החל לחפש קרקעות לרכישה ברחבי הצפון. הנה, נקרתה לפניו הזדמנות. בסמוך ל”ימת סומכי” כפי שכונה אגם החולה באותם ימים, הוצעו לו אלפי דונמים ממשפחת עבו הצפתית, באזור שסמוך לגשר בנות יעקב מצד מערב. לובובסקי החליט לרכוש את הקרקע ולהקים שם חווה חקלאית. בחזונו הוא ראה את המקום הופך גם לבית מלון לאור מיקומו המרכזי בדרך שבין הגליל לגולן, ובין ארץ ישראל לגדה
המזרחית של הירדן.
לובובסקי ובניו התיישבו במקום, בחלק הסמוך לראפטינג נהר הירדן של היום, וקראו לחווה הקטנה שהקימו “שושנת הירדן”. הם התמודדו עם בעיות שונות: התיישבות יהודית בודדת במקום מלא בכנופיות שודדים, יתושים מפיצי מחלות, וכמובן הקשיים המלווים כל התיישבות חקלאית. לובובסקי נשך שפתיים לאורך כמה שנים, אך בסופו של דבר הקושי היה גדול מנשוא, והוא עבר
למושבה יסוד המעלה והיה ממקימיה.
מי שבא לעזרתו, הוא דוד משה שו”ב, ממקימי ראש פינה ואיש עשיה במושבות הגליל. הוא קנה מלובובסקי את רוב השטח, והעלה למקום קבוצה של מתיישבים מצפת וממושבות הגליל. המושבה הלכה ופרחה עם השנים, אך במקביל התמודדה עם קשיים רבים. מיקומה באזור הספר של ארץ ישראל, הוביל להתקפות והיתקלויות
כ״ג שבט ה'תשפ״א
20 |
