Page 19 - גילוי דעת

משפחה מומחית ביה”ל – מרכז יעוץ והכוונה למשפחות של עמותת איכות בשיקום”.
כמה וכמה אנשים שעברו את כל התהליך והצליחו להשתלב. אבל כדי שיצליחו הרבה, הרבה יותר, יש צורך, כמו שאמרתי, למגר את הסטיגמות וכן למלא את הרצף הטיפולי-שיקומי שחסר כל כך היום: יש לשפר את מצב בתי החולים, להוציא מתוכם את החולים הכרוניים, הממושכים
למסגרות מתאימות וראויות בקהילה.
יש להרחיב את חלופות האשפוז במימון קופות החולים, את מסגרות הטיפול האמבולטורי בקהילה, את מסגרות הדיור ויתר השירותים כמו שיקום תעסוקתי, חברתי ואקדמאי, ולהקים מסגרות לאנשים עם תחלואה כפולה וריבוי
מוגבלויות ועוד.
ובאשר להתמכרויות, אני רוצה להזכיר חבר יקר שלי, צור רפאל, שהוא בוגר ‘רטורנו’, ולא הצליח להשתלב, ולא מצא מסגרת שמתאימה לו, והיה בסוג של ‘דלת מסתובבת’. בשלב כלשהו ובזכות הכלים שקיבל, שכר דירה, מצא עבודה והתחיל לעזור לאנשים כמותו, שאותם מצא
ברחוב והביא לביתו.
לאט לאט ובשיטת ‘חבר מביא חבר’, התפתחה סביב צור, ולמעשה בביתו, קהילה שאחוזי ההצלחה שלה גבוהים. כמה חברים טובים, וביניהם אני, החלטנו שלא נכון ולא בריא להתנהל בצורה כזו ועזרנו לו להקים את העמותה ‘מכורים לחיים’ ולהפוך אותה למרכז גמילה והחלמה מיוחד במינו, מרכז שעוזר לשוהים בו להשתלב
בחיים מחדש.
במקביל, השתלבתי בעמותת ‘משפחות בריאות הנפש’, הקמתי את ארגון ‘אמונת”כ’ – ארגון משפחות נפגעי תחלואה כפולה והפכתי לבת
על מה בעצם את מצביעה בסיפור
איך זה מתחבר לפוליטיקה? אלו
הלא פשוט הזה?
דברים שצריכים לבוא מהשטח?
“האצבע אינה מופנית כלפי האדם עצמו. יש לנו נטייה בתור בני אדם לחפש אשמים, לבוא למכורים בטענות ולומר להם: ‘אתם בחרתם להשתמש, אתם אשמים’. אבל אני מרגישה שזה הרבה מעבר לזה. בהרחבת המבט, כל אדם שיש לו איזה עצבות או קושי גדול ואפילו דכאון, הוא לא רץ להשתמש בסמים. ולכן מי שכן ‘בחר’ לפנות לשימוש בחומרים כאלה, כנראה היה שם משהו גדול יותר, איזו נטייה נפשית. אני עורכת דין במקצועי ולא פסיכולוגית או פסיכיאטרית, אבל בגלל התקופה הארוכה שאני עוסקת בזה, אני יכולה לומר בוודאות שאל לנו לבוא בהאשמות כלפי אותו נער/ה. זה דבר שרק מרחיק מטיפול ועלול להביא להתפרצות של מחלת נפש ובהתאם לתחלואה כפולה. אנחנו חייבים לחמול, לנסות
ולאתר את המניע ובו בזמן להציב גבולות”.
מה היא תחלואה כפולה?
“תחלואה כפולה מוגדרת כקיומם, בו-זמנית ואצל אותו אדם, של הפרעה סוציו-פסיכיאטרית (נפשית) עם הפרעות שימוש לרעה בחומרים פסיכואקטיביים. שתי ההפרעות הללו הן לעיתים מחלות כרוניות בעלות מהלך גלי של החמרה ונסיגה, והן מזינות האחת את רעותה. הקושי בתחלואה כפולה הוא כפול, בשל הקושי בזיהוי ובאיתור והן בגלל הקושי בטיפול ובשיקום. שתי ההפרעות משחקות ביניהן סוג של “פינג פונג”. הפרעה נפשית לא מטופלת תגרור אחריה שימוש בסמים, והתמכרות לא מטופלת תגרור אחריה התפרצות של ההפרעה הנפשית. אנשי מקצוע תמימי דעים היום שיש לטפל בתחלואה כפולה בשיטה האינטגרטיבית הוליסטית, טיפול במקום אחד, בזמן אחד, באמצעות צוות אחד רב-מקצועי.
באופן כללי בכל נושא ההתמכרויות ובריאות הנפש אופפת בושה ואשמה גדולה. יש כל כך הרבה סטיגמות ודעות קדומות והן חודרות בעיקר למתמודד עצמו שנרתע מטיפול ומטאטא את הבעיה מתחת לשטיח. המתמודד, ולעיתים קרובות גם המשפחה, יסתירו את הבעיה מהבושה ומהפחד להיפלט מהחברה ולהיצבע כ’לא נורמלי’, כ’משוגע’ ו’פסול חיתון’. לטעמי, כתב האישום העיקרי הוא כלפינו, כלפי החברה, שפשוט מדירה ממנה את האוכלוסייה הגדולה והרגישה הזו. בואו נשנה את זה. נתייחס להתמכרות ולמחלות הנפש כמו כל מחלה פיזית אחרת. כשלבן שלכם כואבת הבטן אתם הולכים לרופא, אולי מדובר בווירוס, אולי בדלקת, שוכחים שייתכן שזה בשל דכאון או חרדה. ככל שנקדים לטפל בהפרעה הנפשית, כך יגדל הסיכוי שלא תתפרץ מחלה והחיים יחזרו למסלולם או לחילופין שנדע לנהל אותה ושהיא
לא תנהל אותנו”.
“אומרים שתחום הבריאות הוא החצר האחורית של מדינת ישראל, אם כך הדבר, אז תחום בריאות הנפש הוא החצר האחורית של החצר האחורית, ובטח תחלואה כפולה וריבוי מוגבלויות. יש להעלות את הנושא למודעות ולהפסיק להתבייש. זה חוצה מגזרים, פוגע בכולם, וחוסן נפשי הוא בסיס להכול. אי אפשר להצליח בשום דבר בלעדיו. החיבור לפוליטיקה הוא בזכות בצלאל סמוטריץ’ שהעז לקחת את החצר האחורית הזו ולהביא אותה לקדמת הבמה. כשהוא פנה אלי והציע שאצטרף אליו, שוחחנו גם על הנושא הזה והוא היה הכי מכיל ונחוש לשנות את המצב. הוא לא פחד להסתכל למציאות בעיניים, במיוחד בתקופת הקורונה, שבה שיעור הפונים לעזרה נפשית עלה באופן ניכר, וכל אלה הצטרפו למערך שהיה צפוף מאוד גם לפני כן. הצעקה מגיעה מהשטח. החוסרים בכל כך הרבה צרכים לא נותנת מנוח. בין היתר, יש להעלות את המודעות לנושא במסגרות החינוך, בתנועות הנוער, בשירות הצבאי והלאומי, בצבא, ברשויות השפיטה והאכיפה. למעשה – בכל מקום. נושא ההתמכרויות ומחלות הנפש צריך להיות ידוע ומדובר, וזה יפחית את
הסטיגמות והמודעות תעלה”.
מה את מתכננים לעשות בתחום הזה?
“כאמור, הנושא צריך להיות בשיח ולא להיות מוחבא ומוסתר, גם בבית המחוקקים ובממשלה. יש לתקצב יותר את התחום. יש להפחית את העומס בבתי החולים ולהקצות מחלוקות/מיטות ייעודיות לתחומים ספציפיים כדוגמת תחלואה כפולה. יש להכניס את ההתמכרויות לרפורמה שהחלה בבריאות הנפש לפני כחמש שנים (העברת האחריות הביטוחית ממשרד הבריאות לקופות החולים). יש לתקצב את קופות החולים על בסיס תקציב מול ביצוע. יש לדאוג לעוד פסיכיאטרים, פסיכולוגים, עו”ס ואנשי מקצוע ולתגמל אותם כהלכה. יש לדאוג לעוד מענים בקהילה, מעני טיפול ושיקום, לדאוג ליותר חלופות אשפוז במימון קופות החולים ועוד. יש לנו תוכנית ארוכה בנושא, ומי שחושב שמדובר בתחום אזוטרי, אז קצת מספרים: במדינת ישראל יש למעלה מ- 150 אלף איש שסובלים מהתמכרויות, יש למעלה מ-250 אלף שסובלים מבריאות הנפש, כ-120 אלף מתוכם מוגדרים כחולים כרוניים. לכל חולה כזה יש בני משפחה שגם זקוקים למעטפת טיפולית והכוונה. למען האמת, כולנו נמצאים איפשהו על הרצף, בעיני בבריאות הנפש אין חולים ובריאים, יש קצת יותר וקצת פחות... כל אחד יכול ללכת לפסיכולוג וזה חשוב ומקדם את כל המדינה כי בנקודת הקצה מדובר בחוסן הנפשי שלנו כיחידים וכאומה. אני מביאה איתי שנים של עשייה חברתית וניסיון רב ובע”ה מתפללת שנצליח לקדם ולסייע בהרבה תחומים וגם בתחום
הכל כך חשוב של בריאות הנפש.
יצא לך להכיר מישהו שעבר טיפול
"אומרים שתחום הבריאות הוא החצר האחורית של מדינת ישראל, אם כך הדבר, אז תחום בריאות הנפש הוא החצר האחורית של החצר האחורית, ובטח תחלואה כפולה וריבוי מוגבלויות. יש להעלות את הנושא למודעות ולהפסיק להתבייש. זה חוצה מגזרים, פוגע בכולם, וחוסן נפשי הוא בסיס להכול. אי אפשר להצליח בשום דבר בלעדיו.
ולא הצליח להשתלב אח”כ במסלול
“לא מדובר ב’לעבור טיפול’, זה לא ‘זבנג וגמרנו’. מדובר בתהליך, ברצף של טיפול ושיקום. פגשתי
ו ׳ בניסן ה'תשפ״א | 19
החיים?