Page 28 - גילוי דעת

כולנו משפחה אחת גדולה
ענת גופשטיין | מיומנה של מטפלת
מהות חג הפסח, העברה בין דורית. כל אחד מאיתנו הוא חלק מפאזל, כולנו שייכים למשפחה הגדולה שנקראת
“עם ישראל”.
משפחה היא מקור לחום, אהבה, תמיכה וערבות הדדית. אני מתקשה לראות שיש ניתוק משפחתי מתמשך לאורך שנים. נתק רגשי זה, מוביל לכאב, סבל ותחושת חוסר אונים. אדם ללא עורף משפחתי, חווה בדידות קשה. לעיתים הניתוק הוא מנגנון הגנה מפני כאב ופגיעות יתר, אדם לא יכול להכיל את עוצמת הפגיעה ובוחר להתעלם ולהתנתק. אדם מתבצר בעמדותיו, מתקשה לרדת מהעץ הגבוה שעליו טיפס ולא יכול למחול ולסלוח
ולהתקדם הלאה ולהתחבר מחדש.
בשבת הגדול, שבת לפני פסח, החג המשפחתי המאחד, אנו קוראים בהפטרה “הנה אנוכי שולח לכם את אליהו הנביא והשיב לב אבות על בנים,
ולב בנים על אבותם”.■
לא רואה את אור השמש, והוא אפילו לא מרגיש שמשהו חסר לו. ואולי החוסר בקורבנות דומה גם לאדם הרחוק מתורה ומצות, אילו היה האדם יודע את מתיקות התורה... אין לנו את אור הקורבנות. לו זכינו להשפעה האדירה שלהם על העולם הפיסי והרוחני, כל העולם שלנו היה נראה אחרת. ובתוך הקורבנות קיים מדרג המנחות כאמור לעיל, שבו נתינת
העני שווה הרבה יותר מנתינת העשיר.
מסופר על אחד התנאים, שהיה חולה מאוד, וכמעט הגיע לעולם הבא. לבסוף הבריא, ושאלו אותו “מה ראית בחלומותיך ובהגיגיך כאשר היית כבר כמעט בעולם הבא?” והוא אמר: “עולם הפוך ראיתי, עליונים למטה ותחתונים למעלה”. השיבו לו: “עולם ישר ראית...”
אני ממתינה בכל יום למשיח. בקרבת בית המקדש, אמצא לי לשכה, שם אוכל לעזור לנשים להיות טהורות, בעזרת טיפול הורמונלי, וכך הן תוכלנה לעלות ולהקריב קורבנות ולהיות חלק בעבודת ה’ הנעלה ביותר. שנזכה לביאת גואל
בקרוב – כן יהי רצון.■
אומץ להתמיד. ולמרות כל הקשיים היא החזיקה מעמד ולא נשברה. בעיניי היא אישה מרשימה ביותר. נכון, היא עשתה מעשה שלא יעשה אך זה לא היה מתוך מודעות, אנחנו חיים בתקופה שיש
לגיטימציה להתבוללות.
וגם כשהיא חזרה ליהדות ועשתה תשובה, עדיין יש ניתוק וניכור ממשפחתה. עכשיו כשבנתה את עצמה ואת משפחתה והיא חובקת כעת בן נוסף, היא עדין ללא קשר עם משפחת המוצא. היא ביקשה שבנצי בעלי, יהיה הסנדק,
כי אנחנו בשבילה כמו משפחה.
קשר נבחן בשעת משבר שקשה וכואב, ולמרות הקושי, מתחברים, כי ממשפחה לא מתנתקים.
בחג הפסח נזכיר את יציאת מצרים ושיצאנו מעבדות לחירות. פסח הוא חג משפחתי שבו מעבירים את המסורת מאב לבנו. “והגדת לבנך” זו
כולנו משפחה אחת גדולה“אתם המשפחה שלי” היא אמרה לי. זה היה כואב. עמדו לי דמעות בעיניים. במשך 15 שנה משפחתה התנתקה ממנה ואין קשר ביניהם, יש ניתוק מוחלט. מאז שהלכה עם גוי, המשפחה ניסתה לשכנע אותה. היא לא הקשיבה ועשתה כרצונה. “את בסוף תחזרי על ארבע, אבל אנחנו
לא נקבל אותך” הם אמרו לה.
היא לא היתה מוכנה להתנתק מהחבר שלה, היא ההתחתנה, התאסלמה ובחרה בו. כשנולד לה ילד היא ניסתה ליצור קשר, אך לא היתה תגובה מהוריה. כשהפכה לאם, המצפון שלה התחיל להציק, היא הצטערה על הדרך שעשתה. הקשר ביניהם לא החזיק מעמד. היא עזבה אותו ורצתה לחזור ליהדות ופנתה אלינו. מאז אנחנו בקשר הדוק. אנו מלווים אותה בדרכה, מחזקים ומעודדים. אני מאוד מעריכה אותה בשינוי שעשתה בחיים, צריך הרבה
ספר הקורבנות
ד"ר חנה קטן | רופאה גניקולוגית, מומחית לפריון, מרצה וסופרת
נשמתו. קורבן עני לפעמים משמעותי יותר מאשר המתנה הגדולה והמרשימה של העשיר. הסיבה היא שבכך באה לידי ביטוי הנתינה מעומק הלב כאשר העני בא
ונותן מתנה לבית המקדש לעבודת ה’.
הנתינה מעומק הלב של המתנה הקטנה של העני מבטאת הרבה יותר את הכפרה שבקרבן, את הנתינה מעומק הלב, מאשר
כל מתנה גדולה סטנדרטית אחרת.
לא תמיד מרגישים היום מה חסר לנו כאשר אין הקרבת קורבנות. להיפך, לפעמים אנו מודים על כך, בסתר הלב, שאין לנו את הטיפול בשחיטה ובזריקת הדם ובניתוח ובהקרבה של בעלי חיים שמוצאים את מקומם על המזבח, ומה חסר לנו בעבודת ה’ של התפילה? אבל חז”ל אומרים שעבודת הקורבנות היא אחד העמודים שהעולם עומד עליו, בנוסף לתורה ולגמילות חסדים, והעמוד החשוב הזה חסר מאוד עכשיו. ואנחנו מאמינים שעצם העבודה הזאת מעלה
אותנו למדרגות נעלות.
חוסר הקורבנות דומה למי שחי באולם ענק שבו יש לו די כל צרכו, אבל הוא
פרשת ויקרא פותחת את ספר תורת כהנים, ספר הקורבנות. החומש מדבר על קורבנות בהמה ועל מנחות ועל נסכים, חלק מהקורבנות באים מרכוש הציבור וחלקם נדבה פרטית של אדם, חלקם קורבנות יחיד וחלקם קורבנות ציבור. וקיימים גם קורבנות היולדת – תורים
בני יונה.
הקורבן דומה למנהג הכפרות. מצד מסוים, האדם מרגיש שהקורבן שהוא הקדיש, עולה למעלה לעולמות עליונים ונעלם מהעולם הזה, וכאילו הוא עצמו נמצא במקום הקורבן ועולה למדרגות עליונות. הקורבן הוא התחליף, וכך מביא הקורבן עצמו נשאר פה לחיי העולם הזה, “זו חליפתי זו תמורתי זו כפרתי”. [ואמנם אנחנו נוהגים, כמנהג הגר”א, לעשות כפרות על פרחים, אבל גם במנהג זה, כשמשילים את העלים אחד אחד, ניתן
לדמיין שכך חליפתי].
חז”ל דייקו ומצאו שדווקא בקורבנות הפשוטים יותר, קורבנות העניים, נאמר “נפש כי תקריב”. העני גם במתנה מועטת יחסית מקריב את נפשו, את עצמו, את
חוסר הקורבנות דומה למי שחי באולם ענק שבו יש לו די כל צרכו, אבל הוא לא רואה את אור השמש, והוא אפילו לא מרגיש שמשהו
חסר לו.
ו׳ בניסן ה'תשפ״א
28 |
קשר נבחן בשעת משבר שקשה וכואב, ולמרות הקושי, מתחברים, כי ממשפחה לא מתנתקים.