Page 14 - גילוי דעת

למלא את החלל
יאיר איזנברג | אני כותב משמע אני חושב
על פי מה שאמר שם, לבן הארמי ועמלק, שניהם מייצגים ביהדות את המקום של הריק. על כן יעקב יורד למצרים, כי יש לו ריק פנימי שהוא צריך למלא, אבל הבעיה שמצרים מייצגת את המילוי הגשמי. לכל בני האדם יש מצרים משלהם, אשר
ממלאה להם את הריק בחיים.
אצל חלק זה האלכוהול והסמים ואצל רובנו זה הפלפון והמסכים. ישנם סוגים שונים של מילוי הריק שבתוכנו במשהו גשמי. בני ישראל יורדים מצרימה ומתמכרים למילוי הגשמי הזה. לאחר מאות שנים הם מצליחים להיגמל ולצאת מזה אך ביציאה שלהם הם נאלצים שוב להילחם בריק הזה- עמלק. ועליהם להילחם בו בשביל לנצח ולעלות לארץ ישראל שם סוף סוף יזכו למלא את הריק
במילוי רוחני.
4. ללמידה בזום יש המון יתרונות- ניקיתי לפסח כמעט את כל הדירה שלי בזמן שאני בכלל בקורס “הפוליטיקה של סין”, אך החסרונות של הלמידה הזו עולים על היתרונות וגם היתרונות הם בעצם לא פעם חיסרון. אני מדבר על כמות הזמן הפנוי שהדבר הזה יצר לי, שהרי היא לא קטנה ולפעמים איני יודע להתמודד איתה. בתחילה חשבתי שזהו יתרון אך עם הזמן אתה מבין ש”האדם
לעמל יולד” והזמן הפנוי הוא חיסרון.
ביום רביעי האחרון, סיימתי את הסידורים שהיו לי לעשות ופתאום הגעתי לשעה 13 בצהריים עם הידיעה שעד לשעה 19 יש לי ממש אפס תוכניות ומטלות לבצע. הפיתוי היה מידי הטלוויזיה הסתכלה עליי ואני עלייה, הנטפליקס לחש לי לחישת אהבים והסדרה החדשה שרציתי לראות קראה לי לבוא לבינג’. לא יודע כיצד עמדתי בפיתוי שרבים וטובים ממני נפלו בו, אך מייד הורדתי את עיניי מהמסך כאילו היה המפלצת מדוזה, שכל המביט בה הופך לאבן. לקחתי תיק, שמתי
בו ספר ויצאתי לים.
יאמרו האומרים שספר בים זה לא פחות בזבוז זמן, אבל בשבילי זה היה ניצחון מתוק. במקום למלא את החלל במסכים או בחיי חברה, התמודדתי עם הלבד, לבד. ניצחתי את מצרים ומילאתי את הריק במשהו מועיל, ְּב ִני ָסן ִנ ְג ֲאלּו ּו ְב ִני ָסן
ֲעִתיִדין ִליָּגֵאל.חגשמח.■
איור: נועה רוזנקוף
חיי כשידידה סיפרה לי שלפעמים היא הולכת לראות סרט בקולנוע לבדה. “מה זאת אומרת לבד” שאלתי.
לא הצלחתי להבין איך אדם מעז להעמיד את עצמו במצב בו אנשים יכולים לחשוב בשוגג כי הוא חסר חברים. אני? לבד? פדיחות. יש לי מוניטין לשמור, אסור שמישהו יחשוד בטעות שאני לא מוקף
בחברים, שמח וטוב לבב.
אם אעשה לעצמי ניתוח פסיכולוגי, אני חושב שהמחשבה הנוראה הזו היא אחת מהתחלואות שיצרה אצלי השהות בפנימייה בתיכון ומקורה בעובדה שבכלוב המכונה פנימייה, אתה מוקף באנשים עשרים וארבע שבע, כך שאינך
לומד איך להתמודד עם הלבד.
למזלי הגדול ואני מודה על כך מאד, כמו פוזות אחרות, גם את הפוזה הזו הצלחתי להתחיל קלף ממני בשנים האחרונות (יש עוד כמה שאני עובד עליהן ואעדכן בתוצאות) ולסרט עדיין לא יצא לי ללכת בגפי אבל למסעדה כן והשבוע סוף סוף
גם לים.
3. חוץ מסרט בקולנוע, גם להופעה לא יצא לי ללכת לבד אך עד שאצליח לאזור את האומץ הזה, הלכתי לא לבדי, להופעה של אביתר בנאי. ההופעה הזו הייתה ההופעה הראשונה מאז תחילת הקורונה של אביתר וגם שלי (אצלי אגב זו גם הייתה ההופעה האחרונה שהייתי בה, בדיוק רגע לפני הסגר הראשון ואני חושב שמגיע לי איזו כרטיסיית חבר או משהו).
במהלך ההופעה אביתר דיבר על פסח ואחד הדברים שהוא נגע בהם היה המשפט“ֲאַרִּמי ֹאֵבדָאִבי,ַוֵּיֶרד ִמְצַרְיָמה”
איך קרה שהשבוע בפעם הראשונה בחיי הלכתי לבד לים עם ספר ולמה מדובר בניצחון המזכיר את יציאת מצרים
1. כבר כמה שנים טובות שאני גר ב”ערי חוף” קודם בתל אביב ובשנים האחרונות בהרצליה. מים רבים זרמו בירדן מאז שמימיו היו מקור המים והשמחה הקרוב לביתי וכיום את הנהר הצפוני החליף
הים התיכון.
אני מודה באשמה, התמרכזתי ויש להודות שאפילו התברגנתי, אך למרות זאת, רק השבוע ההתברגנות שלי קיבלה את החותם הסופי, משום שרק השבוע הייתה הפעם הראשונה בה מילאתי את תפקידי בקודש, חייתי את הקלישאה
והלכתי לבדי לים עם ספר.
תסגרו את הפה שלא ייכנס לכם זבוב, אני מודע לכך שהדבר מפתיע יותר משלג בקיץ, אני מודע לכך שמעלתי בתפקידי ובזבזתי הקצאה של אדם אחר שהיה יכול לשכב לבדו בחוף אחת ליומיים. אל תטעו זה לא בגלל שאני ג’ינג’י עם רמת סיכון לשמש המקבילה לרמת הסיכון לקורונה שיש לקשיש אסתמטי בן 97, זה גם לא שאני מ”המתנגדים” נכון שגדלתי בגולן ובימים עברו הייתי מהגורסים כי הכינרת טובה יותר מהים התיכון, ידעתי לירות את הטיעונים המנצחים בוויכוח הזה בקצב מהיר- מים מתוקים לעומת מלוחים, החול שנדבק אלייך לכל מקום לא רצוי
בגוף וכו’ וכו’.
אך המחשבה הזו פרחה מראשי ונגוזה, אני כבר לא “ימופוב”, למעשה התאהבתי ואחת הסיבות שאני לא רואה את עצמי עוזב את אזור השרון היא בגלל הים. אז איך קרה שהשבוע בפעם הראשונה בחיי הלכתי לבד לים עם ספר? התשובה טמונה
במילה “לבד”. 2. בגיל עשרים ואחת קיבלתי את שוק
י״ג בניסן ה'תשפ״א
14 |