Page 23 - גילוי דעת

משמר הירדן
המושבה שנשתכחה
המדריך אברהם הרצוג יליד המקום
במקום פינת הנצחה לאורי אילן “לא בגדתי – התאבדתי”, ולחבריו מאיר מוזס, מאיר יעקובי, יעקב לינד, גד קסטלניץ, אשר יצאו בליל ה-8/12/1954 למבצע “צרצר” מבצע מודיעיני להשבת מתקן האזנה בשטח הסורי. חברי החולייה נתפשו וישבו בכלא הסורי בעינויים קשיים. אורי אילן התאבד ורשם בפתק “לא בגדתי – התאבדתי”
שנמצא בנעליו.
משה דיין שר הבטחון העצים את המקרה, הזכיר רק את המילים “לא בגדתי” שהפכו למיתוס.
יצא מזה ששאר חברי החולייה בגדו. מה שהוכח לאחר מלחמת ששת הימים במסמכים שנמצאו, כלא נכון. חברי החולייה חזרו לאחר כשנה וארבעה חודשים, התקבלו בבוז, הורדו בדרגות
ובכל מקום הזכירו אותם לשלילה.
בכותרת המאמר רשמתי "משמר הירדן המושבה שנשכחה". כעת אני מוסיף סימן שאלה לכותרת: "משמר הירדן – המושבה שנשתכחה?" יתכן שהיו גורמים במוסדות המדינה שרצו להשכיח את היסטורית המושבה? את העמידה האיתנה לאורך השנים בזכות עצמה ובמיוחד במלחמת העצמאות? עמידה של מעטים מול רבים,
מתיישבים מול צבא לוחם.
"מרכז סיור ולימוד ראש פנה" יחד עם "עמותת משמר הירדן" מנסים לתקן את העוול שנעשה למושבה ולמתיישביה יחד עם מר יעקב בלום, יו"ר העמותה. הכשרנו את שטח המושבה "המחנה הצבאי" למטיילים. במהלך חול המועד פסח ביקרו במושבה מאות מטיילים ונהנו מהסיורים.
בתכנון מוזיאון ומיצג אור קולי שיספרו את ההיסטוריה של המושבה. לצערנו, עדיין יש מוסדות המערימים קשיים בביצוע התיכנון.
“מרכז סיור ולימוד ראש פנה” מוציא סיורים בצפון הארץ לבתי ספר, למוסדות ולמשפחות.
ניתן להגיע דרכנו למשמר הירדן הישנה, לשמוע את סיפורה של המושבה שנשתכחה, לדבר על דילמת אורי אילן וערך החיים.
הסיורים יצאו מטעם אשכולות ובחסות בנק פועלים. בברכת קום והתהלך בארץ
להזמנות הערות והארות במייל: ■roshpina26@gmail.com
ניסיונות כיבוש. אנשי המושבה עמדו בגבורה, מעטים מול רבים. הניסיון הראשון ב-5/6 השני ב-6/6 והאחרון ב-10/6/1948 המתיישבים ביקשו סיוע מהמפקדה בראש פנה אך בקשתם
לא נענתה.
הסורים ניסו בתחילת המלחמה לפרוץ דרך צמח ודגניה ולאחר שנתקלו בהתנגדות כוחותינו עברו למשמר הירדן. כוונתם הייתה להגיע מכביש 91 לראש פנה ולנתק את אצבע הגליל. תושבי משמר הירדן הצלחו למנוע את מזימת הסורים, אך בקרב האחרון בהיותם לבדם ללא שום סיוע מהמוסדות, נכבשה המושבה בידי הצבא הסורי. סיפורי גבורה רבים היו במהלך הקרבות אחד מהם מספר על כרמי גרובובסקי, נער בן שש עשרה שאיבד את אביו ואת אחיו בפיגוע המשאבה. כרמי ישב על מדרגות המרפסת באחד הבתים וקרא לסורים להתקרב. הסורים בחושבם שהוא אחד משלהם התקרבו וכרמי שלח בהם צרורות והרגם. האם רבקה התחננה ובקשה מכרמי שיבוא יחד עם כולם למרתף אך כרמי ענה לה: “אני כאן
עד שהתגבורת תגיע”.
אך התגבורת לא הגיעה ורבקה ראתה איך בנה נפגע ומת מאש הסורים. 15 מהמגינים נפלו בקרבות, ו־39 נלקחו בשבי, תושבי המושבה ומגיניה. ביניהם רבקה גרובובסקי ששכלה את בעלה ושני בניה במשמר הירדן. הסורים החריבו
את המושבה עד היסוד.
לימים התברר כי האצ"ל שלח למושבה תגבורת, אולם אנשי ההגנה מנעו מהאצ"ל להגיע למושבה. במושבה עצמה חברו זה לזה אנשי האצ"ל, ההגנה ובית"ר, והיא לא הייתה מזוהה פוליטית. ייתכן שדווקא עובדה זו הייתה בעוכריה. לימים נכתב בעיתון "דבר" (6.5.92): "ההגנה על פי גרסאות אחדות סירבה לספק תגבורת ליישוב אלא אם
יסולקו מתוכו אנשי בית"ר".
אולם המאבק לא היה לשווא. משמר הירדן נחרבה, אך הסורים, שנדהמו מעוצמת ההתנגדות של המושבה, נעצרו ולא המשיכו לכבוש מושבות נוספות בגליל. משמר הירדן בסופו של דבר אכן
שמרה על הגליל מפני מתקפה סורית.
השבויים ישבו בכלא הסורי 13 חודשים וכשחזרו המתיישבים לאדמתם במושבה פגשו בחקלאים שמעבדים את אדמתם. היו אלה חקלאי קיבוץ
גדות שקיבלו את אדמתם.
משמר הירדן התחילה כאחוזה בשם “שושנת הירדן”, ואותה הקים מרדכי לובובסקי. לובובסקי, יהודי אמריקאי קרא למקום ע”ש אשתו, אך עד מהרה הבין שכאן לא אמריקה ואת האדמות הוא לא יצליח לעבד לבד. בשנת 1890רכש את האדמות דוד שו”ב מראש פנה. שו”ב מכר את האדמות ל-20 משפחות שהתיישבו על הדרך המרכזית המובילה מצפת לדמשק (כביש 91 כיום). המושבה התקיימה בזכות עצמה בהצלחה רבה, המתיישבים לא קיבלו סיוע מהברון רוטשילד כמו שאר המושבות. המתיישבים רובם היו שומרי תורה ומצוות בנו בית כנסת, בית ספר ודאגו למשאבת מים שהביאה את מי הירדן למושבה. בתקופת המרד הערבי 1936-1969 התנכלו ערביי האזור למושבה ואף פגעו במשאבת המים. חיים גרובובסקי ובנו מנחם ירדו להביא מים מהירדן, ובדרך תקפו אותם ערבים. חיים, האב, הגן על בנו בגופו וצעק למנחם לברוח. האב פונה למושבה פצוע קשה, לפני מותו הספיק לומר: “לפחות הצלתי את מנחם”. למעשה, הבן נהרג ע”י הפורעים הערבים לפני האב. הם משאירים אחריהם את האם רבקה בהריון והילדים ציפורה,
אהרון וכרמי. במלחמת העצמאות עמדה המושבה בשלושה
|23
כ״ז בניסן ה'תשפ״א
גדי מועטי | מנהל מרכז סיור ולימוד ראש פינה