Page 28 - גילוי דעת

“לפני עיוור לא תתן מכשול” – העיוור בהלכה
ד"ר חנה קטן | רופאה גניקולוגית, מומחית לפריון, מרצה וסופרת
השליח של העולה, ונוהגים להעלות לתורה גם כאלו שאינם קוראים כלל. אולם, לדעת רוב הפוסקים, אין להעלות עיוור לתורה ואם יברך ברכות, הן עלולות
להיות לבטלה.
לדעת רוב הפוסקים, אסור לעיוור המשתמש בכלב הנחיה להיכנס עם כלבו לבית הכנסת, משום שיש בדבר בזיון לבית הכנסת והפרעה למתפללים האחרים. לדעתם יש להשאיר את הכלב מחוץ לבית הכנסת, ובתוך אולם בית הכנסת ראוי שהעיור ייעזר בחבריו המתפללים; בבית הכנסת שהעיוור מתפלל בו באופן קבוע והדבר אינו מפריע למתפללים, בוודאי שאין האיסור הזה
תקף. וכך ראוי.
אבל מה עושים כשהרופאה מפחדת מכלב הנחיה? ומעשה שהיה כך היה: באחד הימים, נכנסה אל תוך חדר המרפאה הקטן שלי, אישה עיוורת מלווה כלב נחיה ענק ובעלה ממתין בחוץ. אני מאמינה ששמיעתה המושחזת קלטה את דפיקות הלב המואצות שלי. הסברתי לה שלרופאה שלה יש מום משמעותי, פוביה מכלבים. היא חייכה, וקראה לבעלה שנכנס לחדר אתה, ואת הכלב החביב השארנו ליד המזכירות שלי, שהסכימו לעשות עליו בייביסיטר, בחמלה רבה. ■
סיפורים של אחרים זה נחמד, אבל קודם תבדקו מה הסיפור של הבנות שלכן.
לצערנו, רוב הבנות שאנו מטפלים בהן מגיעות מהמגזר הדתי-לאומי והמגזר החרדי. כיצד זה קורה דווקא לבנות שגדלו בבתים טובים וספגו ערכים של
יהדות מבטן ומלידה?
הסיבה העיקרית היא תמימות. תמיד אני אומרת לבנות, שלא סתם כתוב “תמים תהיה עם ה’ א-לוקיך”. דווקא עם ה’. אבל בעולם הזה, עצמו, אסור להיות
תמים.
וכאן אני פונה אל ההורים: קבלו אחריות על הילדים שלכם; שבו, דברו איתם תתווכו להם את העולם שמסביבם. אל תסמכו על המערכת. כמו שלימדתם את הבנות לחצות כביש, כך תנו להן כלים להתנהל במבוך של החיים. ידע זה כוח, העלאת המודעות לנושא הזה מצילה
חיים, ורצוי להקדים תרופה למכה.■
הפיזי, יש עיוורון מלידה עיוורון נרכש. כ-300 מיליון אנשים בעולם חיים היום עם עיוורון ולקויות ראייה. הסיבות לעיוורון מגוונות: זיהומים, גידולים, מחלות עיניים מסוימות, פגיעה מוחית ועוד, אך במקרים רבים סיבת העיוורון אינה ידועה. הדעה המקובלת בהלכה היא שהעיוור חייב בכל המצוות, חוץ מאותן מצוות שהוא אינו מסוגל לקיימן מפאת עיוורונו. וכך, גם אם הוא לא זכה למאור עיניים מאז לידתו, הוא מברך את ברכת “יוצר המאורות”, כי הוא נהנה מכך שאחרים רואים ומסייעים לו. על פי אותו עיקרון, מותר להדליק בשבת אור לצורך יולדת עיוורת גם אם אין בכך צורך ממשי כעת, מפני שהידיעה שהמטפלים בה
רואים היטב עשויה ליישב את דעתה.
מחלות עיניים, כקטגוריה רחבה, נחשבים כמצבים שעליהם מותר לחלל את השבת. חז”ל קובעים שיש קשר בין תקינות הראיה לבין פעולה תקינה של הלב, ויש פוסקים שתולים בכך את הסיבה להתייחס לסכנה לראייה בסכנת נפשות, על אף
שלא ברורה כוונת חז”ל.
פוסקים רבים מתירים לעיוור לעלות לתורה ולברך לפני ואחרי הקריאה על אף שאינו יכול לקרוא מתוך הספר. הם מתבססים על כך שהיום הקורא הוא
במקצוע שלי צריך להתאזר בגבורה. יש תובנות רפואיות שחשוב להעביר למטופל גם אם הוא לא ממש רוצה לקבל אותן. אם אני יודעת שהתנהגות המטופל מסוכנת לבריאותו והוא אינו מודע לכך, כמו שימוש באלכוהול או עישון, אז איני רשאית לא ליידע אותו על כך. זה ממש לפני עיוור... אם אני יודעת שיש שעון ביולוגי שמתקתק באופן מוקפד והשחלה לא חומלת, אז מי יתיר לי שלא ליידע את הבחורה הצעירה שיושבת מולי, והיא נושקת לגיל 35, גם אם היא לא פנתה כלל בנושא פריון? מבחינתי, היא עיוורת לאפשרויות הקיימות כדי לשמר את הפריון העתידי שלה, ומחובתי לספר
לה את הסיפור.
לפעמים להניח עוגת קצפת מול עיניה הכלות של בחורה בעלת נטייה להשמנת יתר, זה לפני עיוור לא תיתן מכשול. היא מנועה מלשמור כעת על בריאותה, כי הפיתוי גדול מידי. כנ”ל לגבי הנחת נכדה עסיסית במיוחד במרחק קצר מסבתא שמנועה מלחבק אותה בהוראת פרופסור
אמיריטוס קורונה.
הצו ההלכתי והמוסרי שלא לתת מכשול לפני עיוור כולל כל הטעיה. בעצם מדובר על מציאות שבה האדם עיוור למצבו, ואנחנו מפילים אותו בבור. באופן
תמימות - רק עם ה’
ענת גופשטיין | מיומנה של מטפלת
הסיבה העיקרית היא תמימות. תמיד אני אומרת לבנות, שלא סתם כתוב “תמים תהיה עם ה’ א-לוקיך”.
אני פוגשת בנות שנמצאות בקשר פוגעני, בנות מנוצלות, מבולבלות, מושפלות. בנות ללא טיפת כבוד עצמי וכבוד לאומי. הן לא יודעות מהם סימני אלימות ומצוקה, מהי אלימות נפשית, מילולית, מינית. ואין להם הכנה בסיסית לחײם. הם קיבלו חינוך טוב, אבל המציאות המרה מוכיחה שזה קורה גם במשפחות הכי טובות, ובאולפנות מצוינות. יצא לי לדבר עם הצוות החינוכי באולפנה הזאת. הרכזת החברתית מתקשרת אליי מדי פעם לשאול אם יש לי בחורה שיצאה מן הכפר ותוכל לספר את הסיפור שלה לבנות. אני עונה לה תמיד שמובן שכן,
לצערי לא חסר. אבל זה לא מספיק.
אם באמת רוצים לעזור לבנות, צריך לתת להן כלים של מניעה: מוגנות מינית, זהות, שייכות. לדבר על התופעה. לדבר עם הבנות על הגבולות שלהן. לברר מהו הקו אדום שאותו הן לא יעברו. לבקש
יום שישי, ערב שבת קודש, אני בשיא ההכנות והבישולים, ובדיוק אז מתקשרת אליי אמא כואבת שחוששת לילדה שלה.
“אני מרגישה בתוך חלום בלהות”, היא אומרת לי. “בחיים לא חשבתי שאני אמצא את עצמי במצב כזה. שהבת שלי תצא עם ערבי ותהיה בקשר כזה פוגעני. איך היא התגלגלה למצב הזה?! היא הייתה ילדה טובה, למדה באולפנה
טובה”.
אני מכירה טוב את האולפנה הזאת. מדובר באולפנה באמת טובה. מחנכים שם ליראת שמים וערכים, בתקווה שהבנות יקימו בית נאמן בישראל. אבל הבנות לא מתחנכות רק באולפנה. העולם שבחוץ קורץ ומבלבל. בתרבות שאנו חיים בה, מוסכמות יסוד מתערערות וההתבוללות מקבלת לגיטימציה. הנוער של היום יושב על
הגדר ומנהל דיאלוג בין העולמות.
דווקא עם ה’. אבל בעולם הזה, עצמו, אסור להיות תמים.
י״א באייר ה'תשפ״א
28 |
לפעמים להניח עוגת קצפת מול עיניה הכלות של בחורה בעלת נטייה להשמנת יתר, זה לפני עיוור לא תיתן מכשול.