Page 18 - גילוי דעת
P. 18
ענת גופשטיין
מתחברים לשורשים
ָנ ִשׁית
התורה של המשפחה, ההתרגשות בשיאה. בני המשפחה מתחברים לשורשים, באים לראות את ספר התורה בחברון.
לאחרונה הגיעו דודים מהארץ ומחו”ל לראות את הספר המשפחתי אנשים שזו הפעם הראשונה בחברון עיר האבות. בכניסה לבית הכנסת בירך הדוד מאיר, אדם בן שמונים ושמונה שנים, “שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה”. לצערנו הוא לא זכה להיכנס למערת המכפלה, אין מעלית והיא אינה נגישה למבוגרים ובעלי מוגבלויות, אך ההתרגשות הייתה אדירה, חברון מחברת את עם ישראל לאבות והאימהות ולתורה הקדושה.
הרב שלום גבאי כתב את הספר “אשירה לה’”. בהקדמה לספרו כתב “יהי רצון שיעלה וזכני ללמוד וללמד לשמור ולעשות, אני וזרעי בכלל
עמו ישראל”.
השבוע אנו חוגגים את שחרור חברון, שבו חזרנו לשורשים לאבות ולאימהות הקבורים במערת המכפלה ולספר התורה המשפחתי העתיק.
“ֹלא- ָימּוׁש ֵס ֶפר ַהּתֹו ָרה ַה ֶּזה ִמ ִּפיָך, ְו ָה ִגי ָת ּבֹו יֹו ָמם ָו ַל ְי ָלה, ְל ַמ ַען ִּתׁ ְשמֹר ַל ֲעׂשֹות, ְּכ ָכל- ַה ָּכתּוב ּבֹו: ִּכי-ָאז ַּת ְצ ִלי ַח ֶאת- ְּד ָר ֶכָך, ְוָאז ַּת ְ ׂש ִּכיל”.
■meezoog1@gmail.com
נאבד בין העמים. איחדה אותנו לאורך הגלות. עם ישראל קיים אותה במסירות נפש והספר ליווה את המשפחה.
זכתה סבתא רבקה שהנכד שלה, בנצי, חזר לעיר הקודש והקים כאן את ביתו, והצאצאים שלה גדלו בקרית ארבע חברון. מאז נודע על ספר
“התורה הקדושה המאחדת שמרה עלינו שלא נאבד בין העמים. איחדה אותנו לאורך הגלות”.
מקרוב ומרחוק, מהארץ ומחו”ל מגיעים בני המשפחה לבית הכנסת אברהם אבינו בחברון. כל בני המשפחה המורחבת באים לראות את ספר התורה העתיק ששייך למשפחה, משפחת גבאי. הסבתא של בנצי, בעלי, נולדה בחברון. רבקה ציון לבית למשפחת גבאי, נולדה כאן בעיר חברון. הם היו חלק מהקהילה הספרדית בעיר,
קהילה בת 500 שנה.
אל הספר הזה הגעתי ממש במקרה, בהרצאה של גרשון בר כוכבא שסיפר על ספר של הרב שלום גבאי. זה ספר משנת 1865 שעשה את המסלול המוכר לי היטב מהסיפור המשפחתי הידוע שעובר מדור לדור. לפני מאורעות תרפ”ט במשפחה הבינו שהולך להיות טבח ביהודים,
משפחת גבאי ברחה לעיר עזה.
בעזה הייתה קהילה יהודית לאורך שנים. משם אחרי המאורעות, עברו למצרים ולפני קום המדינה הגיעו לירושלים. ומתברר שאת כל המסלול הזה הם עשו עם ספר התורה של המשפחה. הספר היה בבית כנסת ברחוב אגריפס בירושלים ולפני כמה שנים הוא הוחזר לחברון, לבית הכנסת “אברהם אבינו” ושם קוראים בספר
העתיק בכל שבת. התורה הקדושה המאחדת שמרה עלינו שלא
ד׳ר חנה קטן
תורה עד אור הבוקר, בא לבטא בדיוק את זה. היום כולנו, מבוגרים וצעירים, אלו שכל חייהם סובבים סביב לתורה ואלו שהם “אורחים” שבאים לביקורים מזדמנים לשיעור, כולם יחד ביום הזה “משחקים” את התפקיד הלמדנים שהוגים בתורתם יומם ולילה. לא מדובר על משחק מגוחך, אלא על הזדהות מוחלטת עם האידיאל, גם אצל מי שהוא עצמו לא זוכה בחיי היומיום להיות חלק מהסיירת, מיחידות העילית, מאלו שאמורים להעביר את תכני התורה ואת עוצמת
התורה לדורות הבאים.
סולם חד כיווני, המיועד ל”עולים בלבד”. וכך כל אחד ואחד מישראל, באשר הוא שם, מגיע לחג מתן תורה, חג קבלת התורה, כאשר הוא עומד
בנקודת העילית, במעלה הסולם.
“בימים האלו שבין “חג חרותנו” ל”חג מתן תורתנו” יש לנו כביכול סולם חד כיווני, המיועד ל”עולים בלבד””.
בחג השבועות כולם נמצאים “למעלה”, במחלקה הראשונה. כולם משתתפים במסיבה, כולם בני משפחה. המנהג העתיק, לילה לבן של לימוד
האישה מורגלת בספירות. היא סופרת את שבועות ההיריון, היא סופרת את ימי הטהרה, היא סופרת. הספירה מעניקה ממד של ציפייה, של סוד. בימי ספירת העומר טמון סוד נפלא. ימים אלו הם מעין מדרגות שבהם אנחנו עולים שלב אחרי שלב עד למטרה הנישאה והעליונה, העל-אנושית- החיבור בין שמים לארץ, בין האנושי לאלוקי. במהלך ימות השנה, אנחנו דומים למלאכים העולים ויורדים בסולם הווירטואלי הזה. ויש בו דואליות, שהרי אנו בני העולם הזה, אך יש בנו צלם אלוקים. בכל ימות השנה, התנועה איננה רציפה, אנחנו עולים אבל עלולים גם ליפול אחורה, משתדלים להתקדם אבל לא תמיד מצליחים. אך בימים האלו שבין “חג חרותנו” ל”חג מתן תורתנו” יש לנו כביכול
סולם לעולים בלבד
בעזרת ספירת העומר המחברת בין חג החירות לחג מתן תורה, כולנו יחד נמצאים בקו הראשון, ומקווים בעזרת ה’ שהתורה לא תמוש מפינו ומפי
זרענו וזרע זרענו לעולם ועד.■
ג׳ בסיון ה'תשפ״א
18 |
