Page 6 - גילוי דעת

ְו ִה ְת ַוּדּו ֶאת־ ַח ָּטא ָתם ֲא ֶׁשר ָעׂשו ְו ֵה ִׁשיב
ֶאת־ ֲא ָׁשמֹו ְּב ֹראׁשו
בפרשת נשא מוזכר הווידוי. מה מקומו בתהליך התשובה ביהדות ובמה הוא שונה מהמקובל בדתות אחרות כמו הנצרות למשל, בהן הווידוי נתפס כניקוי מהחטא?
(פסוק ז, פרשת נשא)
נעמי מרגלית
וידוי הוא אמון
בנימה אישית נושא הוידוי עורר בי לא מעט אי נוחות וארשה לעצמי לכתוב - התנגדות. לא די ש״חטאתי״ עוד אחזור על זה שוב, ובקול??
אלא שבמבט מעמיק יותר ניתן להבחין שהאפשרות להתוודות על מעשינו מביאה בכנפיה נחמה והבנה שחלק מהמסע שלנו אינו רק “הצלחות” ו”הגעה אל היעד” אלא גם “החטאות” ו״פספוסים” והבורא כמו פותח את עיני הלב שלו ומעניק לנו כלים של תשובה, חרטה ווידוי כדי שנוכל בכל עת להתחדש ולעורר אותנו אל הטוב והישר. להזכיר לנו את חלקי הנפש שטבועים בנו
כחלק אלוקה ממעל ממש.
תורת החסידות נותנת מקום משמעותי לווידוי כחלק מדרכי התשובה באהבה וכנות וללא צורך בהתנצלויות מרובות. הבעל שם טוב הקדוש ממשיל זאת לעבודת החריטה שנעשית בקלילות ובמהירות על משטח העבודה שאם השהייה עליו תהיה ארוכה הכלי יסדק או ישבר. נדמה לי שכולנו מודעים לנטיית הנפש להתעסק בחלקים הלא טובים שבנו. ועל זה אומר הבעל שם טוב שיש בזה סכנה לשבירה שאינה מיטיבה איתנו ובוודאי שאין בכוחה להעניק לנו כוחות של
התחדשות וטהרת הלב .
רבי נחמן לוקח אותנו בעוד צעד פנימה ומלמד שבכוח הוידוי אפילו עצמותינו מתנקים מהחטא. ומלמד שכאשר הוויז הערכי שלנו פונה ל”אלוקים אחרים” ,כלומר, לרצונות שלא חקוקים על נקיות לבנו, אזי המעשה נצרב על עצמותנו כדברי יחזקאל:״ותהי עונותם חקוקה על עצמותם” והופך לחותם שיוצר “צירוף רע” באותיותיו. התיקון לזה אומר רבי נחמן, הוא על ידי אמירת וידוי דווקא בקול כך שצירופי האותיות היוצאות מפינו, בלב נשבר וחרטה הם כמו “מחק קסם” שמסיר את רשמיו של המעשה לא רק מהמחשבה, הלב והבשר אלא את הצירוף הלא טוב מעל עצמותנו. הוידוי הוא כלי רוחני הפותח לנו דלת שמוציאה אותנו אל מרחב שכולו אמון הבורא בנו, ביכולת שלנו לשוב לאהוב את עצמנו ולהיות
בהתחדשות תמידית.
הרב שלמה אבינר
השלב הראשון של תשובה
תשובה: הרמב"ם מסביר בהלכות תשובה שיש שלושה שלבים בתשובה: חרטה, עזיבת החטא וקבלה להבא. השלב הראשון של חרטה הוא וידוי. כלומר שהאדם יכיר שהוא חוטא ויקבל אחריות על מעשיו. כך כותב מרן הרב קוק: "... הכרת האחריות של האדם על מעשיו, שבא מתוך אמונת הבחירה החפשית של האדם. וזהו גם כן תוכן הוידוי המחובר עם מצות התשובה, שמודה האדם שאין שום ענין אחד, שיש להאשימו על החטא ותוצאותיו, כי אם אותו בעצמו" (אורות
התשובה טז א 1).
יש להבין שוידוי לא מייאש, אלא להיפך, "ובזה הוא מברר לעצמו את חופש רצונו ועוצם יכלתו על סדרי חייו ומעשיו, ומתוך כך הוא מפנה לפניו את הדרך לשוב אל ד', לחדש את חייו בסדר הטוב" (שם). ובכל זאת הרבה זרמים בפסיכולוגיה טוענים שאין זה טוב שהאדם יאשים את עצמו, כי בזה הוא הורס את הבטחון העצמי שלו, את האמון
בעצמו, וזה לבד מקצץ את כנפיו להתרומם.
שוב בדיוק להיפך. אם הוא מרמה את עצמו שהוא בסדר, כיצד יעשה תשובה? זו הטרוניה של ירמיהו הנביא: "הנני נשפט אותך על ָא ְמ ֵרְך: לא חטאתי" (ירמיה ב לה). אבל אם האדם מקבל אחריות על מעשיו, בזה עצמו הוא מודה שיש לו נשמה אלהית טהורה, כמו שאומרים בתפילה: "נשמה שנתת בי טהורה היא", ומשם הוא יונק כח להתעלות. אבל כמובן, זו רק התחלת הדרך, יש עוד שני שלבים: עזיבת החטא וקבלה להבא,
וכמובן אחר כל, לא לחזור לאותו חטא. וידוי בלי השלבים הבאים הוא וידוי דל...
אהרון דרמון
בחירה חופשית ואחריות
מטרת הווידוי ביהדות היא בראש ובראשונה שהאדם יקח אחריות על מה שהוא עשה - ועושה.
יסוד התורה והחיים הוא הבחירה החופשית. בלי יסודות אלה של חופש הבחירה ולקיחת אחריות – בריאת האדם הייתה מיותרת לחלוטין ולא הייתה קיימת אפשרות לשוב בתשובה בכלל. הווידוי הינו ביטוי של ההבנה וההפנמה של עקרונות אלה, כי אדם שמתוודה הוא אדם שאומר: אני אחראי על מעשיי ואני יכול לבחור. אני אדם מודע, לכן יש לי חופש בחירה ואני ולא מנוהל על ידי היצרים, הרגשות או האמונות המגבילות שלי. גם אם קיימים גורמים נוספים שסייעו להחטאות שלי או גלגלו את החטא לפתחי - בסופו של דבר אני הוא זה שפעל ועשה. אני ולא אחר. על כך אומר הרב קוק: “וזהו גם כן תוכן הוידוי המחובר עם מצות התשובה שמודה האדם שאין שום ענין אחד, שיש להאשימו על החטא ותוצאותיו, כי-אם
אותו בעצמו” (אורות התשובה טז, א).
ובזה טמון סוד נוסף: אם אני אחראי על מה שעשיתי, אני גם אחראי על מה שאעשה מעתה. הווי אומר: אני לא מתמקד בחטא ובאשמה המתלווה אליו (כדרכם של דתות אחרות) אלא אני שם דגש על כך שיש לי את הכוח לשנות את ההווה ואת העתיד. כי אותה יכולת בחירה שכיוונתי לרעה - עדיין קיימת בתוכי ואני מסוגל לכוון אותה לטובה. כדברי רבי נחמן: “אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן”
(ליקוטי מוהר”ן תנינא קיב).
בזכות גישה זו, נוכל להבחין בין שני מושגים קרובים אך הפוכים: אשמה ואחריות. אשמה מותירה את האדם חסר אונים, חסר מוטיבציה לתקן ובצער עקר. אחריות גורמת לאדם לחוש שהוא מסוגל לשנות ולהשתנות ושיש לא תקווה ורצון לתקן. וזוהי מטרתה העיקרית של הווידוי.
י׳ בסיון ה'תשפ״א
6|