Page 4 - גילוי דעת

(עיינו הגרצ"פ פרנק, מקראי קודש, פסח ב, לה).
אומנם לדעת פוסקים רבים ניתן לצאת ידי חובת ארבע כוסות גם במיץ ענבים (עיינו פסקי תשובות תעב, יא).
למעשה נראה שאדם המסוגל לכך כדאי לו להדר ולשתות יין, אך אם יש קושי בשתיית יין, ובוודאי אם שתיית היין תכביד על קיום מצוות סיפור יציאת מצרים, ישתה מיץ ענבים (עיינו סידור פסח כהלכתו ח"ב, פג הערה 25; תשובות והנהגות ח"ב רמ"ג ועוד). ניתן גם לערבב ביין מיץ ענבים וכך להקל על השתייה (כך נהג לדוגמה הגרש”ז אויעבראך, עיינו ‘שלמי מועד’, עמ’ שעא). יש לציין שכיום יש גם יינות בעלי אחוז נמוך של אלכוהול.
בגמרא (פסחים קח ע"ב) נאמר שיש להשתמש לכתחילה ביין אדום, וכתב ה'אור זרוע' שהוא זכר לכך "שהיה פרעה שוחט תינוקות כשנצטרע. ועוד, זכר לדם פסח ודם מילה". מתוך כך יש שמקפידים לקחת מיץ ענבים אדום. אומנם אם הלבן משובח מהאדום, ייקח מהלבן (עיינו שו"ע או"ח תעב, יא).
המעוניינים להרחיב בנושא יוכלו לקבל את hl@ חוברתנו ‘ארבע כוסות’ בכתובת הדוא”ל puah.org.il. לאחרונה הכנו 50 סוגי חוברות חדשות בענייני פסח בנושאים מגוונים, ואפשר לקבל גם אותן בכתובת הנ”ל. לרגל השבת המיוחדת שלפנינו תוכלו לבקש את החוברת
‘שבת הגדול’.■
דפוסים. אחד מהם הוא החשיבה ה ָל ֵט ָרלית (מילולית: חשיבה לצדדים). חשיבה לטרלית היא חשיבה בלתי צפויה, פורצת גבולות, החורגת מהמסלול הרציונלי המורגל. בדוגמה לחשיבה שכזו מביא דה בונו את משפט שלמה. דה בונו טוען שאחד הכלים המרכזיים המשמשים חשיבה שכזו הוא הפרובוקציה. יש מצבים שבהם דווקא הפרובוקציה, המעשה הבלתי צפוי שכל חשיבה שקולה ורציונלית הייתה נרתעת ממנו, הוא שיביא
את התוצאה המיוחלת.
השחרור המנטלי שבני ישראל היו זקוקים לו כדי שיוכלו לצאת ממצרים כבני חורין הושג על ידי מעשה הפרובוקציה. נכונותם לבצע מעשה פרובוקטיבי, בניגוד גמור למה שהורגלו אליו במהלך חייהם כעבדים, הקנתה להם כבר במצרים את המנטליות הדרושה לבני חורין. נמצאנו למדים שאף שבזמנים כתיקונם דיבורים ומעשים פרובוקטיביים עלולים להיות מסוכנים, יש מצבי קיצון שבהם דרושה פרובוקציה כדי לפרוץ את גבולות החשיבה וההתנהלות שבשגרה אל עבר מציאות חדשה. בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל.
■ meir.seidler@gmail.com :לתגובות
יש שטענו שהיות ששתיית ארבע
למי למכור את היצר הרע?
מסופר על הגאון רבי בן ציון פלמן זצ"ל מבני ברק שכאשר היה בא אליו למכירת חמץ ילד שנלווה לאביו, היה פונה לילד בחביבות ומתעניין: "נו, האם אתה כבר מכרת את החמץ שלך? גם אתה יכול להצטרף למכירת חמץ, החמץ שבפנים.
למכור את היצר הרע".
רבי בן ציון היה מחייך ומושיט לילד שטר מכירת חמץ. עיני הילד נצצו מהתרגשות: העסק קרם עור וגידיהם. האב היה מגיש לו עט כדי שיחתום בעצמו על השטר. "תכתוב בכתב היד שלך בשורות
הריקות שבשטר שאתה מוכר את היצר הרע!"
הרב שאל את הילד: "ומה אתה מקבל עליך כעת? אחרי שאתה מוכר את החמץ שבלב קבל עליך להקפיד בשלושה עניינים, ותדע שזה רציני, נכתוב אותם ונעשה קבלת קניין במטפחת!" הרב היה מפרט את שלושת העניינים ומכתיב לילד בנוסח ברור המתאים לסגנונו של ילד קטן. לדוגמה: "קבלה בשלושה תחומים: גאווה, כיבוד הורים
ומורים וברכת המזון".
הילד היה חותם את שמו, מגביה את המטפחת ומשלים את מעשה הקניין על ההתחייבות. את השטר נתן הרב לילד למזכרת ולשמירה מפני היצר הרע. הילדים היו שומרים את השטר בדחילו
ורחימו לפעמים גם עשרות שנים אחר כך.
השבת היא ‘שבת הגדול’, והשבוע נזכה לחגוג את חג הפסח. עסקנו בשבוע שעבר במצוות חכמים
יורה דעה | הרב מנחם בורשטין ראש מכון פוע"ה
כוסות צריכה להיות 'דרך חירות', ניתן לקיים את המצווה דווקא ביין, מפני שרק שתיית יין ממש מבטאת חירות ועצמאות
של שתיית ארבע כוסות, ונמשיך ונרחיב בכך.
אחת השאלות הנשאלות באשר למצוות ארבע כוסות היא אם ניתן לשתות מיץ ענבים או שיש להקפיד על יין דווקא.
באשר לקידוש בשבת נאמר בגמרא (בבא בתרא צז ע"א): "סוחט אדם אשכול ענבים ואומר עליו קידוש היום", וכך נפסק בשו"ע (או"ח רעב).
מה הדין באשר לארבע כוסות שבפסח?
יש שטענו שהיות ששתיית ארבע כוסות צריכה להיות 'דרך חירות', ניתן לקיים את המצווה דווקא ביין, מפני שרק שתיית יין ממש מבטאת חירות ועצמאות (כגון הגדת 'קול דודי' סימן ג בשם הגר"מ פיינשטיין). ועוד, יש שציינו שמדין שמחת יו"ט יש להעדיף יין, "שאין שמחה אלא בבשר ויין"
מושגהשבוע פרובוקציה ד"ר מאיר סיידלר - מלמד מחשבת ישראל באוניברסיטאות אריאל ובר-אילן
העלולות להיות הרות אסון גם כאשר הכוונות טובות. הסיבה לכך היא החשש מפני שרשרת אירועים בלתי צפויה שהפרובוקציה עלולה לעורר.
הפרובוקציה הגלומה בלקיחת השה בעשירי, הצגתו לעיני כול ארבעה ימים תמימים ושחיטתו הסופית בערב פסח הייתה מיועדת למטרה שכל פרובוקציה מיועדת לה: להרוס את הישן ולחשוף משהו חדש.
הרופא המלטזי אדוורד דה בונו (יליד 1933), שהיה מועמד לפרס נובל בשנת 2005, פיתח מודל של חשיבה אנושית המושתת על שישה
הפרובוקציה הגלומה בלקיחת השה בעשירי, הצגתו לעיני כול ארבעה ימים תמימים ושחיטתו הסופית בערב פסח הייתה מיועדת למטרה שכל פרובוקציה מיועדת לה: להרוס את הישן ולחשוף משהו חדש.
נחלקו חכמי ישראל באשר להסבר השם 'שבת הגדול' שניתן לשבת שלפני חג הפסח. ההסבר הנפוץ ביותר קשור במעשה שעשו בני ישראל בשבת זו. על פי הסבר זה, עשירי בניסן בזמן יציאת מצרים חל בשבת. ביום זה ("בעשור לחודש הזה") נצטוו ישראל לקחת "איש שה לבית אבות שה לבית". הם עשו זאת, ולפי רבותינו קשרו את השה לכרעי המיטה, ושם הוא הוחזק עד לשחיטתו בי"ד בניסן. הבתים היו אז פתוחים רוב שעות היום, וכל עובר ושב היה יכול להציץ מבחוץ. לשאלת המצרים מה פירוש המעשה הם ענו להם שהשה, שהוא אחד מאלילי המצרים, מיועד לשחיטה. לזכר מעשה גדול זה נקראה השבת 'שבת הגדול'.
מעשה כגון זה נקרא בשפה המודרנית פרובוקציה. מקור המילה פרובוקציה במשפט הרומי, שבו היא ציינה הליך משפטי מסוים שאיננו קשור לשימוש שנעשה במילה בשפה המודרנית. בשפה המודרנית מונח זה מציין דיבור או מעשה הנתפס קיצוני לעיתים ותכליתו להתריס ולנפץ מוסכמות. המעשה הפרובוקטיבי אינו תהליך הדרגתי, הוא פתאומי ומהפכני. על פי רוב פרובוקציה נחשבת בעייתית הן מבחינת כוונות הפרובוקטור הן מבחינת תוצאותיה,
4|