Page 5 - גילוי דעת
P. 5
אני המורה: "סתם כי בא לי לשאול אותך איך אתה מרגיש. עכשיו תחזור בבקשה על המילה האחרונה שאמרתי”.
אני התלמיד: "אמממ... שאמרתי”?
אני המורה: "כן. יודע מה, עזוב את המילה האחרונה. תחזור בקצרה על מה שדיברתי בחמש דקות אחרונות. או בעשר. עזוב אותך. אתה יכול
לחזור בבקשה על משהו אחד שאמרתי”?
אני התלמיד: "אמממ... לא. לא ממש הקשבתי, המורה".
אני המורה: "הבנתי. גש אליי בבקשה בסוף השיעור".
אבל בגלל שאנחנו בעולם המבוגרים, ולא נעים, הסימולציה הזאת תישאר ככל הנראה בגדר הדמיון.
למוחרת הגעתי לבית הספר ונתקלתי בתלמיד שלא הקשיב לי והיה עסוק במשהו אחר. באופן מדהים הוא נראה ממש כמוני, רק שכעת במקום למקד אוטומטית את חוסר ההקשבה שלו ביכולת הריכוז של התלמיד ראיתי את ידו של התלמיד, ידי שלי, מורמת באוויר. סימנתי לו שהוא יכול לדבר, ואני התלמיד שאלתי אותי: "המורה, יכול להיות שאתה פשוט משעמם או מגיש את החומר
לא מספיק מעניין? ■
לפילוסוף עמנואל קאנט הקורא לעולם לשוב אל הטבע. התורה כולה, מהמצה של יציאת מצרים דרך תורתם של כל חכמי ישראל, קוראת לנו לשוב ולחיות חיים צנועים ופשוטים. מי ייתן וביום שאחרי, שיבוא במהרה בימינו, נטייל בארץ ישראל היפה שלנו, נחגוג חתונות – והרבה חתונות – בצניעות, נסתפק במועט ונשיב את מחירי הדירות לרמה שילדינו יוכלו לזכות בבית משלהם. מי ייתן ובע"ה יצומצמו הפערים במשכורות, ועם ישראל כולו יזכה לחיות ברווחה, בכבוד ובצניעות, איש
תחת גפנו ותחת תאנתו.
בימים אלה מוקמת בע"ה ממשלת אחדות בישראל. עם כל המשימות הידועות המוטלות על הממשלה החדשה, כמו ביטחון, בריאות וכו', משימה מרכזית העומדת לפתחה היא לחנך את עצמה ומתוך כך לתת דוגמה לכולנו לחיים של פשטות וטהרה העולים ומתגלים בחג המצות, הוא חג האביב
של ישראל.
מדינת ישראל זקוקה כמו אוויר לנשימה (ולא דרך מכונות הנשמה) לגילוי אווירא דארץ ישראל הטהור והמחיה. בע"ה נסב עוד השנה בליל הסדר
כבני חורין וכבני מלכים! ■
בתוך זמן מועט נהפך קולו לרעש רקע מעומעם ומצאתי את עצמי נשאב לסיפור מרתק ומדהים: "אלף דברים שאתה יכול להספיק עד להפסקה"
פתרון הסכסוך האזורי ברואנדה הספקתי די הרבה.
מאחר שאני מבוגר ומחנך בעצמי, ודאי השתדלתי שלא להפריע למרצה ובטח לא לתת לו את התחושה המזלזלת של מישהו שלא מקשיב, אולם לא יכולתי שלא לדמיין משחק סימולציה שבו אני נתקל במקום במרצה החביב במישהו בעל עיניים בגב שדורש הקשבה מלאה. נניח בעצמי. זה היה נראה
בערך כך:
אני המורה: "אתה שם בסוף, איך אמרת שקוראים לך?"
אני התלמיד: "אבינועם. אמממ... למה?"
פתאום באמצע הלימודים נעלם לו מורה לכמה ימי השתלמות ומוצא את עצמו מוטרד אחת לשעה בקפה ועוגה (ועוגיות פריכות מהבילות שמתפרקות בפה ושטרודל בטעם שאין כאן מקום להאריך נוסף על שלוש ארוחות במתכונת פנסיון מלא), וחוזר לבית הספר בחיוך מדושן עונג ותוספת של
ארבעה קילו למשקלו. לא כולל.
ואולם נראה שחשובה לא פחות מההשתלמויות עצמן ומהדברים החדשים שנלמדו שם הייתה גם ההזדמנות החוזרת שלי לחזור לספסל הלימודים ולהזכיר לעצמי כמו מסע במנהרת הזמן איך אני, מחנך כיתה, מתנהג כתלמיד. ומה אני אגיד לכם?
אכן, תמונות קשות, יונית.
אם ההרצאות מעניינות, אין לנו בעיה. אנחנו מקשיבים ונהנים. העניין מתחיל באלו שקצת פחות באות לנו טוב.
ואז התחדדה לי תפיסת החוויה של התלמידים ומה הם באמת מרגישים כאשר עומד לפניהם מורה שלא מצליח להעיף אותם או לחלופין כשחומר הלימוד לא בא להם טוב. אחרי חמש דקות שהשתדלתי לנסות ולשמור על עניין הבנתי שאני והמרצה ככל הנראה ניפרד כידידים. בתוך זמן מועט נהפך קולו לרעש רקע מעומעם ומצאתי את עצמי נשאב לסיפור מרתק ומדהים: "אלף דברים שאתה יכול להספיק עד להפסקה". בואו נסכם רק שלמעט
השתלמות מול המראה
קפה הפוך וחינוך סיפורים | אבינועם הרש - מחנך
פסח – בימים ההם בזמן הזה
כבני אדם הגונים ונורמליים.
בספר קהלת נאמר: " ֲאׁ ֶשר ָע ָ ׂשה ָה ֱאֹלקים ֶאת ָהָא ָדם ָיׁ ָשר ְו ֵה ָּמה ִב ְקׁשּו ִחׁ ְּש ֹבנֹות ַר ִּבים" (ז, כט). שלמה המלך מלמדנו לשוב אל הטבע שלנו ולהניח בצד את החשבונות הרבים המסיטים אותנו מהיושר והענווה הפשוטה והטבעית. אנחנו לא זקוקים
יצאנו מתחת ידו של פרעה, מלך זר ואכזר, ונכנסנו לרשותו של מלך מלכי המלכים הקב"ה לחירות עולם. מצה זו שאנו אוכלים ממלאת אותנו בכוח של פשטות, חירות וטבעיות טהורה.
טור יהודי | הרב שמעון בן ציון
אנחנו מצויים בימים של ערב פסח. העולם מתהפך. הרבה מאוד עובר על עם ישראל ועל אומות העולם בימים נוראים אלו. כל אחד חש שיד ה' מובילה אותנו בזמן הזה. כל המאורעות שזורים ומחוברים
זה בזה.
המצה שנאכל בליל הסדר נקראת "לחם עוני". המהר"ל מפרש בספר גבורות ה' שהמילה 'עוני' מלמדת אותנו כי בפסח אנחנו כמו העני, משתחררים מכל תוספת זרה. כמו העני שאין לו לא כסף ולא זהב, לא רכוש ולא תוספת חיצונית, כך גם אנו, עם ישראל, זוכים להיות בני חורין בכל שנה ושנה. אין במצה תוספת של חמץ ושאור, היא אינה תופחת אלא נותרת פשוטה ועצמית. כך גם אנו בלילה הזה חוזרים לטבע האמיתי שלנו, חופשיים ועצמיים מכל שעבוד זר. יצאנו מתחת ידו של פרעה, מלך זר ואכזר, ונכנסנו לרשותו של מלך מלכי המלכים הקב"ה לחירות עולם. מצה זו שאנו אוכלים ממלאת אותנו בכוח של פשטות,
חירות וטבעיות טהורה.
המגפה הקשה שנתרגשה עלינו ועל כל העולם, נתפלל שבע"ה תוסר מעלינו במהרה, גם היא כמו המצה הפשוטה מעוררת אותנו לשוב לטבע הפשוט, הבריא והעצמי שלנו כעם סגולה ושל העולם כולו
|5
