Page 4 - גלוי דעת

להצמיד את הזרת לקמיצהגם אם כבר בירך את ישראל פעם אחת באותו יום, אם קראו לו במניין אחר לעלות לדוכן, מצווה שיעלה ויברך פעם נוספת. אמנם במקרה זה אם לא עלה אינו מבטל מצוות עשה מהתורה (שו"ע או"ח קכח, ג), וטעם הדבר הוא שמכיוון שכבר קיים מצווה זו באותויום, לא חייבה אותו התורה יותר מזה (משנה ברורה שם ס"ק יא). במהלך אמירת הפסוקים ידי הכוהנים פרושות לפנים כנגד הכתפיים, ואצבעות הידיים נפרדות זו מזו. בצורת הפרדת האצבעות יש כמה מנהגים: המנהג הנפוץ הוא הצמדת הזרת לקמיצה והאמה לאצבע בשתי הידיים, והצמדת אגודלי שתי הידיים זה לזה באמצעם, כאשר ראשיהם כפופים זה מזה. מטרת צורה זו היא להותיר חמישה חרכים בין האצבעות, על דרך הפסוק "מציץ מן החרכים". מנהג אחר הוא פריסת הידיים כשכל האצבעות מופרדות זו מזו. בדרך כלל הטליתות מכסות גם את הזרועות עד מעבר לכפותהידיים, אך יש הנוהגים להוציאן מחוץ לטלית, המכסה אך ורק את פני הכוהן המברך. בעבר, בבית המקדש, היו הכוהנים מברכים כשידיהם גלויות אל מול הציבור, ומברכים בשם המפורש. הגמרא בחגיגה (טז ע"א) אומרת שהמסתכל בכוהנים בזמן המקדש כשהם מברכים את העם – עיניו כהות. רש"י (מגילה כד ע"ב ד"ה 'כהן') מבאר שהוא"לפי שהשכינה שורה על ידיהן". גם היום כשהכוהנים מכסים את ידיהם נהוג להימנע מצפייה לעברם בעת הברכה. זו אחת הסיבות לכך שיש שנהגו לכסות את הקטנים בשעת הברכה, כדי שלא יסתכלו לעבר הכוהנים. ה'מגן אברהם' (קכח, לה) וה'משנה ברורה' (קכח, ס"ק פט) כותבים שבזמן הזה יהיה מותר לראות את הכוהנים באקראי עטופים בטליתותיהם בעת ברכתם, אך אין להסתכל בהם לאורך זמן. למרות זאת שניהם כותבים כי נוהגים שלא להביט בהם כלל, זכר למקדש. חידוש חשוב ומעניין מובא בספר 'חרדים' (יב, ח): "וישראל העומדים פנים כנגד פני הכוהנים בשתיקה ומכוונים לבם לקבל ברכתם כדבר ה', הם נמי (=גם כן) בכלל המצווה". דהיינו שלא הכוהנים בלבד מקיימים מצווה מהתורה בברכת כוהנים, אלא אף ישראל העומדים מולם בשתיקה ובכוונה ועונים אמן אחר ברכתם שותפים בקיום מצוות התורה. הפוסקים נחלקו אם כוונת ה'חרדים' בדבריו שישראל הם "בכלל המצווה" היא שישראל מקיימים בעצמו מצווה כאשר הם שומעים את ברכת הכוהנים, או שהם רק בגדר מסייעים לכוהן לקיים מצוותו. דבר נוסף שיש להבין הוא האם המצווה שיש לישראל להתברך מהכוהנים היא מצווה שחייבים בה, דהיינו שיש חיוב ללכת לשמוע ברכת כוהנים כדי לקיים את המצווה, או שאינם חייבים, אך אם מתברכים – מקיימים מצווה. הרוצים להרחיב עוד בעניין יכולים לקבל את חוברתנו 'ברכת כוהנים'.pvpuah@gmail.com בכתובתיורה דעה | הרב מנחם בורשטין ראש מכון פוע"הסיפר פעם מו"ר הרב אא"כ שפירא זצ"ל על סבו הגדול רבי צבי הירש, שהיה לומד בחברותא עם הרב משה יהודה לייב זילברברג מקוטנא, בעל ספר 'זית רענן'. הם היו מרבים להתווכח, וכל מה שאמר זה, חברו אמר הפוך ממנו. פעם אחת עלה בעל ה'זית רענן' להיות חזן ביארצייט שהיה לו, ורבי צבי הירש, שהיה כוהן, עלה לדוכן בברכת כוהנים ובירך את הציבור. לאחר התפילה פנה הרב בעל 'זית רענן' לרבי צבי הירש ואמר לו: "היום היית מוכרח להסכים עמי בכל מילה שאמרתי, ולא עוד אלא שחזרת אחריי מילה במילה. אמרתי 'יברכך', וחזרת אחריי, אמרתי 'ה'' וחזרת אחריי, אמרתי 'וישמרך', ושוב חזרת אחריי". ענה לו רבי צבי הירש בחריפות: "נכון, רבי, חזרתי. אבל בניגון אחר...". בפרשתנו מובאת מצוות עשה שהכוהנים יברכו את ישראל, שנאמר (במדבר ו, כב–כו): " ַו ְי ַד ֵּבר ה' ֶאל מֹ ֶׁשה ֵּלאמֹר. ַּד ֵּבר ֶאל ַא ֲהרֹן ְו ֶאל ָּב ָניו ֵלאמֹר, ּכֹה ְת ָב ֲרכ ּו ֶאת ְּב ֵני ִי ְשׂ ָר ֵאל ָאמוֹר ָ ל ֶ ה ם . ְ י ָ ב ֶ ר ְ כ ָ ך ה ' ְ ו ִ י ְׁש ְ מ ֶ ר ָ ך . ָ י ֵ א ר ה ' ּ ָ פ ָ נ י ו ֵ א ֶ ל י ָ ך ִ ו י ֻח ּ ֶ נ ּ ָ ך . ִ י ּ ָשׂ א ה ' ּ ָ פ ָ נ י ו ֵ א ֶ ל י ָ ך ְ ו ָ י ֵשׂ ם ְ ל ָ ך ָׁש ל ו ֹ ם " . מ צ ו ו הזו נוהגת בארץ ישראל בכל יום. בברכת כוהנים אנו לומדים לשים לב לעובדה היסודית שהקב"ה הוא המעניק לנו את הברכה, וההתייצבות שלנו בכל יום לברכת כוהנים משרישה בקרבנו את האמונה הזו (עיינו במורה נבוכים ח"ג פרק מד ובעקדה שער עד). ככל שנהיה מודעים יותר לעובדה שהקב"ה הוא המברך את עמו ישראל באהבה, כך נהיה פתוחים ומוכנים יותר לקבל את הברכה (עיינו חינוך שעח). על ידי קיום מצוות ברכת כוהנים עם ישראל מבטא את רצונו לקבל את הברכה האלוקית. הרמב"ם (נשיאת כפיים יד, ט) מתאר את ברכת הכוהנים, כפי שנהגה באופן מיוחד בבית המקדש: " ֵּכי ַצד ִּב ְר ַכת ּכהנים ַּב ִּמ ְק ָּדׁש? ַה ּכהנים עוֹ ִלין ַל ּד ּו ָכן ַא ַחר ֶׁש ַּי ְׁש ִלימ ּו ֲעבוֹ ַדת ָּת ִמיד ֶׁשל ַׁש ַחר, ּו ַמ ְג ִּבי ִהין ְי ֵדי ֶהם ְל ַמ ְע ָלה ַעל ַּג ֵּבי ָרא ֵׁשי ֶהן ְו ֶא ְצ ְּבעוֹ ֵתי ֶהן ְּפׁש ּוטוֹת, ח ּוץ ִמ ּכֹ ֵהן ָּגדוֹל ֶׁש ֵאין ַמ ְג ִּבי ַּה ָי ָדיו ְל ַמ ְע ָלה ִמן ַה ִּציץ; ְו ֶא ָחד ַמ ְק ִריא אוֹ ָתן, ִמ ָּלה ִמ ָּלה ְּכ ֶד ֶר ְךֶּׁשעוֹ ִשׂין ִּב ְגב ּו ִלין, ַעד ֶׁש ַּי ְׁש ִלימ ּו ְׁשלֹ ֶׁשת ַה ְּפס ּו ִקים. ְו ֵאין ָה ָעם עוֹ ִנין ָא ֵמן ַא ַחר ָּכל ָּפס ּוק, ֶא ָּלא עוֹ ִשׂין אוֹ ָת ּה ַּב ִּמ ְק ָּדׁש ְּב ָר ָכה ַא ַחת. ּו ְכ ֶׁש ַּי ְׁש ִלימ ּו, ָּכל ָה ָעם עוֹ ִנין: ' ָּבר ּו ְך ה' ֱאלֹ ֵקי ִי ְשׂ ָר ֵאל ִמן ָהעוָֹלם ְוַעד ָהעוָֹלם'". לפני הברכה הכוהנים חייבים ליטול את ידיהם. לפי מנהג שמקורו בזוהר, הלוויים שבקהל נוטלים את ידי הכוהנים, ואם אין לוויים יש נוהגים שהבכורות נוטלים ידיים לכוהנים מפני שלפני חטא העגל הם שימשו בתפקיד הלוויים, ויש נוהגים שהכוהנים נוטלים ידי עצמם. הגמרא במסכת סוטה (לח ע"ב) אומרת: "כל כהן שאינו עולה לדוכן, עובר בשלשה עשה: כה תברכו, אמור להם, ושמו את שמי". הרמב"ם (תפילה ונשיאת כפיים טו, יב) מביא זאת ומבאר שהכוונה שאף על פי שמצד הדין נחשב כמבטל מצוות עשה אחת, הרי הוא כמי שעובר על שלש מצוות עשה, מכיוון ששלוש פעמים נזכר לשון ציווי וזירוז לכוהנים לברך את ישראל, שנאמר: "כה תברכו", "אמור להם", "ושמו את שמי".פרותהיערשהגיע ִאתההיהמושלם,לאפחות! לסיכום, הייתה ארוחת צהריים טעימה ומשביעה. כיף לגוון לפעמים במקומות חדשים ולהתנסות בטעמים שונים, ואם אתם אוהבים דגים אני ממליץ לגמרי לבוא לראות, להריח ולטעום. אם אתם לא בעניין של דגים יהיה לכם פחות מה לעשות שם, אבל רק בשביל עוגת הגבינה שווה להגיע!אפשר חשבון?פסקדוסדייג אוהב דגים? לאחרונה נפתחו שלל מסעדות כשרות בירושלים, ואחת מהן היא פסקדוס, מסעדת דגים חלבית השוכנת ממש צמוד לכניסה לעיר בירושלים. אמנם איני דייג אבל אני דווקא אוהב דגים, במיוחד כאלה שמתובלים בטובטעם ומלווים בסלט מושקע וכוס מיץ תפוזים.השבוע חיפשתי לי מקום לארוחת צהריים מזינה ללא יותרמדי התחכמויות, והגעתי לפסקדוס לאחר ששמעתי עליהרבות שהיא מסעדת דגים המשדרת יוקרה ופשטות גם יחד.איך זה יכול להיות? תבואו, תראו. המקום אינו מעוצב מדי,ונראה שבעל המקום לא מאמין בחיצוניות. שבו ואחרי שתראודרך המטבח השקוף איך השף מקפיץ במחבת הגדולה דגיםוירקות להנאתו, הזמינו לעצמכם איזה דג שחשקה בו נפשכם.קודם כול, אם תזמינו שתי מנות עיקריות יוגשו לשולחנכםמגוון סלטים ופיתות חמות היישר מהתנור. הסלטים נחמדים,חלקם מתובלים יותר חלקם פחות, והפיתות ממלאות אתהבטן עד שהדג מוכן. הדגים, טריים-טריים היישר מהברכה,עשויים נהדר. הזמנתי לי דג פילה בס (130 ₪) ובחרתי משלל התוספות בפטריות מוקפצות עם שעועית. הדג היה נהדר, חסר עצמות, כזה שכיף לאכול! התוספת אינה גדולה מאוד אבל היא טעימה ממש, לכן הזמנתי לי גם סלט חלומי (59 ₪) – סלט ירקות רגיל מחסה, גזר, עגבניות שרי, בצל סגול ופטריות. הרוטב לא מיוחד, אלף האייםפשוט, אך הגבינה נהדרת, מצופה בפרורי פנקו ומטוגנת טוב-טוב. לסיום טעמתי מעוגת הקפוצ'ינו (39 ₪) – עוגת גבינה אפויה עם גנאש אספרסו. השילוב הזה של גבינה וקפה הוא גאוני ביותר! זו מנה אחרונה ששווה כל שקל. סורבהכתובת:אהליאב5,ירושלים | טלפון:050-2863154 שעותפתיחה:12:00עד00:00 | כשרות:מהדריןירושלים,מטבחיהודילחלוטין נגישותמלאהלנכים | חנייה:החלמ-18:00בחנייתהמסעדה מנהמומלצת:עוגתגבינהקפוצ'ינו | בכלזאת:מושלםלאוהביהדגים אירועים: יש חדר וי-איי-פי שנכנסים בו עד 25 איש, ויש בו ברקו למצגות. במסעדה עצמה אפשר להפיק אירועים עד ל-100 אישadam@pisrael.com :רוצים להמליץ על מסעדה? צרו קשר4 | גילוידעתביקורת מסעדות בכשרות מהודרת