Page 17 - גילוי דעת
P. 17
יעלי אליה מדי
חינוך
כאשר הישיבה התיכונית היתה בשנותיה הראשונות, אני זוכר שאחד ההורים שבנו למד בישיבה, שאל אותי האם יש דרך שבה ניתן “להקפיא” את הבן בכיתה ט ו”להפשיר” אותו
בשיעור א’?
חינוך בגיל ההתבגרות הוא זכות מיוחדת במינה. כאשר הנער “מתנער” מהרגליו הקודמים ומחפש את דרכו הייחודית לו – רצונות, מחשבות, מעשים. כל אלו עלולים לעבור בירור מחודש והמחנך זוכה ליטול חלק פעיל בתהליך מופלא זה שהוא בעל השלכות מרחיקות לכת על חייו
של התלמיד.
קשר אישי עד הבית
כחלק מהתפיסה החינוכית של הישיבה, המאמינה בחיבור ובשותפות מלאה של ההורים בתהליך שבנם עובר בישיבה, התחלנו לערוך ביקורים בבתים של התלמידים, שבהם מתאפשר מפגש נינוח ונעים בין ההורים, הבן, מחנך הכיתה ואנוכי ב”אזור הנוחות” של המשפחה. זכורני, כי פעם אחת לקראת סיום ביקור שכזה, שיתפה אותנו אם המשפחה בחששות לקראת הביקור. היא לא הבינה מה בנה “עולל” בישיבה. אולם עתה, היא לא מבינה כיצד ניתן לגדל ולהצמיח תלמיד, ללא הכרות מעמיקה עם התלמיד והוריו ב”מגרש
הביתי”.
ביקור בביתו של התלמיד הוא הזדמנות יקרה מפז לחיבור ולהכרות מעמיקה של הצוות, עם ההורים והתלמיד ולחשיבה משותפת על מיצוי כוחותיו ויכולותיו של הבן – התלמיד, בצורה המיטבית.
קורונה
תקופה לא פשוטה אך מלאת הזדמנויות לחשיבה נוספת ושונה ממה שידענו עד כה. תקופת “הקורונה” דורשת מכל אחד מאיתנו לגלות את ה”מנהל” שבו. הזמן שנוצר, הלמידה מרחוק, אתגרי הבית והישיבה, דורשים מאתנו להתבונן על המציאות אחרת, ולמצוא בקרבנו כוחות ויכולות שעדין לא הגיעו לידי מיצוי. נדמה לי שהמתנה המשמעותית שקבלנו בתקופה זו, היא ההכרה שעיקר התפקיד של המוסד החינוכי, הוא לא בהקניית ידע, אלא בבניית אישיותו של התלמיד עם כל המשתמע מכך: הקניית כלים ללמידה ולחיים עצמם, הפניית זרקור אל התהליכים הפנימיים העוברים על התלמיד, ובניית מערכת יחסים עמוקה ומשמעותית בין
התלמיד לעצמו ולצוות הישיבה.
חלום קורונאי
שנעבור תקופה זו במהירות, בבריאות ובשלום ונטמיע וניישם את התובנות והיכולות שרכשנו להמשך חיינו.■
נולדתי בשכונת “יד אליהו” בתל אביב. בגיל חמש עברה המשפחה להתגורר ברעננה. למדתי בישיבת “נחלים” והדרכתי בסניף בני עקיבא בעיר. למדתי בישיבת “אור עציון” אצל מורי ורבי הרב חיים דרוקמן שליט”א ולאחר מכן בכולל מר”ץ במבשרת ציון. בשנת תשס”ה נקראתי על ידי הרב לבנון
להקים ישיבה תיכונית באלון מורה.
אור עציון
במהלך לימודי ב”אור עציון”, עברתי ניתוח פשוט בגינו נאלצתי להיעדר מהישיבה למשך כמה ימים. כשחזרתי לישיבה, ניגש אלי הרב דרוקמן והתנצל. הסתבר שהיה בדרכו לבקרני בביתי, אולם הדבר לא הסתייע בעקבות עומס בכבישים. מחווה זו ריגשה אותי מאוד וחיזקה אצלי את התובנה שקשר אישי הוא הבסיס והמסד בחינוך תלמידים. הרב גם ראה את העיסוק בחינוך כחובת הדור ועודד את
תלמידיו לעסוק בשליחות חשובה זו.
שליחות בדאגסטן
בשיעור ד’, יצאתי עם חבר מהישיבה לשליחות בדאגסטן אשר בברית המועצות לשעבר. לימדנו עברית והדרכנו בתנועת נוער במקום. מטרת השליחות היתה להכין את יהודי הקהילה לעלייה לארץ. בלילות שבת היינו מארחים בדירתנו את אנשי הקהילה והדרכנו את המורים המקומיים לעברית
כיצד ללמד בדרך חווייתית ואטרקטיבית.
כולל מר”ץ
הבחירה להצטרף לכולל מר”ץ היתה המשך טבעי לרצון לעסוק בחינוך. הכולל הקים במהלך שנים רבות גרעינים תורניים בכל רחבי הארץ ואנו רצינו ליטול חלק בשליחות חשובה זו. אולם, בסופו של דבר נעננו לקריאתו של מו”ר הרב לבנון להקים ישיבה תיכונית באלון מורה ועברנו להתגורר
במקום.
הקמת הישיבה התיכונית
כאשר נפגשתי לראשונה עם הרב לבנון, שאלתי מדוע יש צורך בהקמת ישיבה תיכונית נוספת – והרי קיימות ישיבות תיכוניות תורניות רבות? הרב ענה, כי לישיבה הגבוהה שהוא עומד בראשה, מגיעים תלמידים עם ידע תורני רחב, אולם לדעתו, יש צורך לפתח גם את עולמם הרגשי כדי להצמיח בן תורה בעל עמוד שדרה שישתלב בכל מרחבי החיים. כך גם לגבי חינוך בגיל ההתבגרות, יש צורך לתת דגש בפיתוח עולמם הפנימי של התלמידים, תוך עיסוק בעולם הרגש וקיומו של קשר חם בין צוות ההוראה לתלמידים. רצונו העז של
הרב היה להקים ישיבה שהיא משפחה!
אחד
על
אחד
עם אריאל
שיוביץ
ראש הישיבה התיכונית אמ”ש – אלון מורה. נשוי למיכל ואב לשמונה ילדים.
ט׳ שבט ה'תשפ״א | 17
