Page 16 - גילוי דעת

שופטים שליחים
דוד חי הכהן | ראש מוסדות אורות התורה בת ים וחבר רבני תורת הארץ הטובה
להחריב עשרות יישובים שנבנו בהיתר ובעמל רב ולגרש אלפי יהודים מבתיהם באלימות ובזרוע בטענה שהם יושבים על אדמות ערביות, גם כשהיה ברור שכוונת העותרים איננה לממש זכות קנין שאפשר היה לפותרה בתשלום מלא, אלא כוונת העותרים היתה לעקור יהודים מהארץ. לעומת זאת, אסר על הממשלה לגרש רבבות פולשים מאפריקה. בהוראתו החריבו בית כנסת גדול בגבעת זאב, דבר שלא היה עולה על דעתם – להרוס מסגד
או כנסיה נוצרית שנבנו ללא רישיון.
אלפי בתים נבנו ע”י ערבים על אדמות מדינה ללא שום היתר, וכאן מילא הבג”ץ את פיו במים. כשבתים ערבים שימשו מחסה למחבלים לשם רצח יהודים, אסר הבג”ץ להורסם כדי שלא לפגוע במרקם חיים של משפחות ערביות, דבר שלא הביא בחשבון כשמדובר בחיים של מתיישבים יהודים שנבנו בהיתר ביהודה ושומרון, גם אם ישבו שם עשרות שנים. יתר על כן, הבג”ץ לקח על עצמו להחליט בענייני כשרות, שהם תחום בלעדי של
הרבנות.
הוא אילץ את הרבנות בחדרה לתת אישור כשרות למלונות ומפעלים מחללי שבת בתואנה שזה אינו שייך לכשרות. ועתה הוא כופה על בתי חולים דתיים וחרדיים להכניס חמץ בפסח כדי לשמור על זכות הפרט. רוב מוחלט של עם ישראל שומר כשרות ונמנע מאכילת חמץ בפסח, ויש לזכור שחוק איסור חמץ עבר גם בכנסת למרות הנציגות הערבית שבענייני תורה איננה תומכת בחוקי התורה. כך גם בענייני משפחה שהבג”ץ נותן הכשר לבגידה בתוך המשפחה בזכות חופש
הפרט.
האם עולה על דעת אדם נורמלי מהיישוב, דתי או לא דתי, שאפשר לקיים משפחה בצורה כזו?! אין שום ספק שעם ישראל רובו ככולו לא מסכים שהבג”ץ ישבור את עמודי התווך שבית ישראל עומד עליהם, והוא לעולם לא ייתן אישור לפגוע בציפור נפשו. אין מנוס ממסקנה ברורה – על המדינה לקבוע גבולות לבג”ץ, שאותם לא יעבור לעולם. הבג”ץ הוא שליח לתקן ולא לעוות, וממילא כל פסיקה מעוותת איננה יכולה להיות חוקית. ואנו מצפים להבטחת הנביאים מפי ד’ “ואשיבה שופטייך כבראשונה אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה
נאמנה”.■
של כל חייל או אזרח שבשעת חרום יבואו לעזרתו ויעשו כל שביכולתם להצילו עוזרת להרגשת הביטחון בכל הארץ, ואפילו למען הרגשה זו יש לסכן את חיי
הפרט לתועלת הכלל.
עתה נבוא להכרת ענינה היסודי של מדינת ישראל. מדינת ישראל הוכרה כשייכת לעם היהודי ע”י ועידת המעצמות בסאן-רימו אחרי מלחמת העולם הראשונה וע”י האו”ם בשנת תש”ח. גם במגילת העצמאות נאמר בהסכמת כל המפלגות כי היא קמה כמדינת העם היהודי, כפי שהוכר בתורה ובנביאים וכפי שחי בגלות ושמר אמונים לארצו מתוך אמונת התורה שהבטיחה
על חזרתנו לארץ בסוף הגלות.
מתוך כך נחקק חוק השבות המזכה כל יהודי בעולם לבוא לארץ ולהתאזרח בה בלי יכולת של ממשלה או כנסת לעצור זכות זו. מתוך הכרת מדינתנו כממשיכה את העם היהודי לדורותיו, נקבע יום השבתון ביום השבת, קביעה שהיא יחידה בעולם כולו. כמו כן נקבע שהלשון הרשמית תהיה העברית שהיא לשון התנ”ך והמשנה וחכמי ישראל לדורותם. כדי להימנע מבלבולים וספקות העלולים לבוא ע”י התבוללות ונישואי תערובת, נקבע כי נישואין וגירושין בארץ יוכרו כחוקיים רק אם קבלו את הסכמת
הרבנות הראשית בארץ.
חוק הכשרות בצבא נקבע כמחייב את המערכת הצבאית, כמו גם השביתה בחגי ישראל ע”פ הרבנות הצבאית שהיא תקבע את המותר לצרכים צבאיים בהתאם להלכה. כך הוכר הצורך לסגירת עסקים ואיסור תחבורה ציבורית בשבת ומועדים כדי לשמור על צורתה היהודית של המדינה. על מנת למנוע קיטוב ומאבקים בתוך העם הזקן וצעיר גם יחד, הזקוק ליציבות כנגד אויביו הרבים בעולם, הוכר חוק הסטטוס-קוו בענייני דת כפתרון זמני עד לבשלות העת שבה יוכלו להתנהל דיונים מתוך נחת רוח והבנה הדדית ללא כפיה מאיזה
צד כנגד השני.
בשנים האחרונות החל הבג”ץ בניסיונות בלתי פוסקים לכרסם בסמכותה של הרבנות ולהביא את הארץ לתוהו ובוהו של “כל איש הישר בעיניו יעשה”. מגמה זו איננה פועלת כנגד תורת ישראל בלבד אלא כנגד זכות קיומו של העם היהודי בארץ. הבג”ץ כפה על הממשלה
ענינו של המשפט לקבוע מה הם החוקים הראויים לעם או למדינה ע”פ הערכים העומדים ביסוד חייו. כך נקבעים חוקים השומרים על החיים במקום אשר הם החשובים לעם. אם ערכי האומה הם האמונה או קשר לארץ המולדת, על ערכים אלו לעמוד ביסוד המשפט. מיסוד מוסד זה נעבור להבנת ענין בית המשפט במדינת ישראל, סמכויותיו הנתונות לו מאת העם, האומה והמדינה, ועל כן גם המגבלות והסייגים שאלו הנזכרים
קובעים במסגרת תפקידיו החשובים.
ראשית נזכיר כי השופטים ממונים ע”י מדינת ישראל ולא ע”י ממשלות אמריקה, אירופה ושאר מדינות העולם. על כן אחריות בית המשפט העיקרית היא לדאוג שלא יהיו בעלי סמכויות, וכל שכן אזרחים, פוגעים במעשיהם ביסודות קיומה של המדינה. כל דאגת המשפט לסדר התקין בין אדם לחברו ובין מוסדות שלטון לסוגיהם השונים, שלא יפגעו במרקם החיים הבריא של המדינה ואזרחיה, אינם מתירים לתת זכות לאזרח או למוסד לסכן את קיום המדינה ואת שלום אזרחיה. עם זה, יש לזכור ולהזכיר דבר ברור ופשוט, כי שלום האזרח, חירותו ונוחיותו, אינם קודמים לשלום המדינה, חירותה, מעמדה
והצלחתה.
ברור שהערך החשוב ביותר לאדם הפרטי מעל נוחיותו, פרנסתו וחופש הבחירה הנתון לו לעשות ככל אשר יחפוץ הם עצם חייו (“עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו”). עם זה ידוע כי המדינה מגייסת לצבא ולכוחות הביטחון אנשים צעירים ומבוגרים ומחייבת אותם לשים את חייהם בכף ולסכן את שלמות גופם ואת חייהם למען בטחון הכלל. כל אזרח במדינה יודע שבעת מלחמה או בסכנות קשות אחרות, חייו אינם חשובים כחיי האומה והוא נדרש לעמוד בחזית הסכנה ואף למסור את חייו למען שלום הציבור. פעמים, שחיילים נשלחים לעצור מחבלים שבוודאי אינם מסכנים את המדינה, אבל סכנתם היא שהם פוגעים בשלוות התושבים, וגם כאן החייל יודע שעליו לסכן את חייו למען לכידת רוצח
בפועל או בכח.
יתר על כן, חייל שסיכן את חייו למען הצלת חבר מוכר כראוי לשבח, ואינו נחשב כשוטה שסיכן חייו ללא צורך מן הטעם שחייו קודמים לחיי חברו. הידיעה
בשנים האחרונות החל הבג”ץ בניסיונות בלתי פוסקים לכרסם בסמכותה של הרבנות ולהביא את הארץ לתוהו ובוהו של “כל איש הישר בעיניו יעשה”. מגמה זו איננה פועלת כנגד תורת ישראל בלבד אלא כנגד
זכות קיומו של העם היהודי בארץ
ט׳ שבט ה'תשפ״א
16 |