Page 13 - גילוי דעת

כשקמתי החלטתי שאני הולך להסתער על החיים ולהגשים את כל הרשימה. הרגשתי שאם הצלחתי להתגבר על נכות, אני יכול הכול. היום אני חושב שפשוט זכיתי להבין בגיל צעיר משהו עמוק לגבי השבריריות של החיים, שרוב האנשים חווים בגילים יותר מבוגרים. הבנתי שכל עוד אני בריא, אני יכול לעשות כל דבר שאני רוצה
מזה, זה היה יותר תחביב. כילד לא ממש חשבתי על כסף, והנה היום 'פרויקט הרשימה' חוגג 10 שנים ומאחוריו סדרת ספרים לילדים ולמבוגרים
וסמינרים. היום זה כבר עץ ובו הרבה ענפים.
אמא שלי ז"ל הזכירה לי ממש לפני מותה מקרה: כשהייתי בן 25 ישבנו יחד בהרצאה של רובין שארמה בארץ. ואמרתי לאמא שיום אחד גם אני אעמוד על במה ואספר את הסיפור שלי. כשאני חושב על מי שהיית אז, זו היתה תעוזה מוגזמת".
ספר לי קצת איך התחלת לכתוב ?
"גדלתי בבת ים וכבר בגיל 8 התחלתי לכתוב בעיתון בית הספר. אבל בגיל 17 הגיעה מישהי מהמקומון לראיין אותי על הצגה מקומית. הייתי סקרן לשמוע איך כותבים במקומון, והיא הציעה שאפגש עם העורך. הגעתי לפגישה מוכן עם מלא רעיונות לעיתון איך אפשר לשפר ולהתייעל. התנהגתי בתמימות או בטמטום. וקיבלתי פיילוט לטור הגיגים של נער מתבגר. משם כבר התקדמתי לכתוב ל'ידיעות'' ל'ישראל היום' ועוד. לכל מקום
שהגעתי דחפתי את עצמי, שום דבר לא בא לבד" וגם כל הזמן למדתי והשתפרתי.
מתבקש לשאול אם
נעזרת בקשרים כדי להגיע
לעיתונים הגדולים?
"ממש לא, לא גדלתי במשפחה מקושרת. ההורים גרושים, אמא שלי גידלה אותי לבדה, בן יחיד, אז קשרים לא היו לנו. אבל גדלתי מגיל צעיר בתחושה של מסוגלות. כשסיימתי יסודי וחיפשתי תיכון, היה לי ברור שאלמד תיאטרון. 'תלמה ילין' נחשב אז לבית הספר של כל הכוכבים, וחשבתי ללמוד שם. התכוננתי לאודישנים עם מורה פרטית, וברגע האחרון החלטתי לוותר ולהישאר ללמוד עם החברים שלי בבת ים. אמא שלי הציעה שבכל זאת אלך לאודישן ורק אחר כך אחליט, כדי שלא יהיה מצב שלא ניסיתי. 'תמיד תהיה עם כל הקלפים ביד', כך אמרה. היתה לי רוח גבית מאוד חזקה מאמא שלי – שהכול אפשרי. אמא שלי עזרה לי לראות את הדרך, ואחד הדברים הכי משמעותיים שהיא לימדה אותי, זה תמיד לנסות. בשנה האחרונה אבדתי את אמא שלי שנפטרה ממחלת הסרטן, היא מאוד חסרה לי, ובימים אלה אני חושב לכתוב ספר על השיעורים שלמדתי מאמא".
כל אחד יכול לכתוב ספר?
"אחד הספרים שלי הוא רב המכר להגשים את חלום הכתיבה. אני מאמין שלכל אחד מאתנו יש יכולת כתיבה. אנחנו כותבים בווטסאפ, בפייסבוק. אנחנו כותבים עבודות ומספרים סיפורים. הקושי יכול להיות בלספר סיפור שיש לו התחלה, אמצע וסוף. ועל זה אפשר להתאמן. כתיבה היא מיומנות כמו כל תחום בחיים שאפשר לפתח, כישרון=כושר, מתאמנים – מצליחים.
"5 שנים עברו עד שהוצאתי את הספר הראשון. שלחתי
כשיובל אברמוביץ' היה בן 16 הוא עבד במסעדה, שיהיה לו כסף לבזבוזים ובילויים, יום אחד בדרכו למחסן החליק על כתם שמן. הנפילה היתה רצינית. והוא אושפז למשך חודש בבית החולים, הרופאים הודיעו לו שכנראה יישאר נכה. לא היה הסבר מדויק לפציעה, אבל דובר בסוג של לחץ על העצבים ועל עמוד השדרה שגרם לשיתוק. אחרי האשפוז יובל לא חזר לבית הספר ועבר תהליך שיקום ממושך שנמשך מעל שנה. באותה תקופה לא היה נטפליקס וימים ארוכים של שעמום במיטה הביאו אותו לתכנן את נתיב חייו. הנער בן ה16.5 החל לכתוב במחברת רשימה של חלומות, שאיפות ורעיונות, בהמשך עוד יצא מהרשימה הזאת ספר.
בדיעבד, הוא מאמין שהרשימה הצילה אותו, היה לו משהו שהחזיק אותו, שנתן לו תחושה של התלהבות. הוא לא חשב לרגע על כך שאולי לא יצליח ללכת ולהגשים. אחרי שנה וחצי בערך התחיל להרגיש שוב את הרגל. קצת אחר כך קם מכיסא הגלגלים ועבר להליכון של זקנים, משם
לקביים, ובסוף חזר ללכת.
"כשקמתי החלטתי שאני הולך להסתער על החיים ולהגשים את כל הרשימה. הרגשתי שאם הצלחתי להתגבר על נכות, אני יכול הכול. היום אני חושב שפשוט זכיתי להבין בגיל צעיר משהו עמוק לגבי השבריריות של החיים, שרוב האנשים חווים בגילים יותר מבוגרים. הבנתי שכל עוד אני בריא,
אני יכול לעשות כל דבר שאני רוצה".
היום הוא כבר בן 44 וברזומה שלו , עיתונאי, שחקן תאטרון וטלויזיה, שדרן רדיו, מרצה וסופר שכבר הוציא 16 ספרים שכמה מהם גם תורגמו ב20 מדינות. רגע לפני הקורונה ראיתי מודעה על הרצאה הרשימה- צועקים חלומות. קניתי כרטיס, עזבתי את כל עיסוקי והלכתי לשמוע אותו, הרגשתי שהבן אדם לא סתם מוכר סיפורים, הסנדלר לא הולך יחף, הוא משתף בדרך שעבר, בתהליכים, עם דוגמאות והוכחות. יצאתי מההרצאה עם רצון לשמוע עוד ורשימה של מסקנות שאיתה אני
הולכת גם בימים אלו.
הקורונה עצרה את חייהם של רבים מאתנו. זה זמן שבו אנשים מחפשים שינוי בחיים, מחפשים כיוון אחר בתעסוקה. יש תשוקה להגשים חלומות והבנה שהחיים ממשיכים, צריך לחיות כל יום, ולהאמין שהכול אפשרי. מלאה בסקרנות לשמוע עוד קצת נפגשתי עם יובל אברמוביץ לשיחה על רשימות,
חלומות, כתיבת ספרים והשראה.
אז מה לכתוב בטייטל? אני
שואלת אותו בתחילת שיחתנו?
"בגדול, אני ממש לא אוהב הגדרות, מסגרות ותבניות, ומכיוון שאני איש של מילים, אני גם מתייחס למילים מאוד בכבוד. אבל אם את מתעקשת, אז מה שמגדיר את העשייה שלי זה שאני חי בלהגשים את החלומות שלי ועל הדרך
מעודד אנשים ללכת אחרי החלומות שלהם".
התחלה נהדרת לראיון, אז על מה
חלמת אתה כילד?
"כשהייתי ילד חלמתי להיות שחקן וסופר. אלו היו שניים מהסעיפים שרשמתי לי במחברת ההיא מגיל 16. וזה קרה. לא חשבתי שאוכל להתפרנס
|13
כ״ג שבט ה'תשפ״א