Page 4 - גילוי דעת

שילה כץ
שמו, מקומו ומעשיו
החשובים ביותר לכך “שלא יישכח”, שתהיה לו משמעות והשפעה על משפחתו, על סביבתו, על עבודתו, על חייו.
“מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך” זו אמירה תנאית של עקביא בן מהללאל לבנו כ”צו חיים”.
גם בזוגיות, איננו יכולים להמשיך ולהישען רק על השם או המקום שהיינו בו כשהתחתנו. הניצוצות, הברק עיניים, הפרפרים בבטן, והקשת בשמים שהיו בחלק מהדייטים בתחילת הקשר הזוגי לעיתים הולכים ונמוגים עם הזמן והשגרה. תפקיד שני בני הזוג לתחזק את הריגוש, ואת
האהבה שלהם ע”י מעשים של שניהם.
אל תבנו על דברים שלא אתם יצרתם ואינם כל כך בזכותכם, יש להם משקל חשוב ונכבד אך העיקר הוא: מה אתם עושים? כיצד אתם מקיימים ומקדמים את הקשר? מה אתם עושים מידי יום כדי לפתח את האהבה והחברות בין שניכם? כיצד מעשיכם שלכם גורמים לאהבה שתפרח?
שלעץ המיוחד הנ”ל אין שכחה רק אם טרם התחילו למסוק ממנו את זיתיו, אבל אם התחילו ושכחוהו – גם בעץ כזה הרי זו שכחה).
ומעצים לבני אדם: גם האדם ניכר בשמו, במקומו ובמעשיו.שמו – זכות האבות שממנו הוא ינק, גדל והתפתח. מקומו – מקום גידולו, הבית, הקהילה, החברה והסביבה שבה גדל והתחנך. מעשיו – מה שהוא עצמו פעל, יזם, ביצע, הקים
ועשה.
כמוזכר, כמו בעצים גם אצל האדם, אמנם האדם עצמו לא עושה הרבה למען שמו ומקומו, ובכל זאת ההשתתפות והספיגה שלו מ”שמו” ו”ממקומו” בהחלט נותנים משמעות וגוון מיוחד גם למעשיו. האדם גדל לתוכם בזכות אחרים, אך הוא קובע כיצד וכמה להטביע בתוכו את חותמם אשר משפיעים על מעשיו בהמשך חייו. כידוע רבי אלעזר בן עזריה זכה בנשיאות ישראל גם בגלל זכות אבות שלא היתה לר’ עקיבא (תלמוד בבלי, ברכות דף כח’ עמוד א). ובכל זאת ברור לכל, כי מעשיו של האדם עצמו הם הגורמים
המשנה במסכת פאה פרק ז משנה א’ אומרת: "כל זית שיש לו שם בשדה, אפילו כזית הנטופה בשעתו, ושכחו – אינו שכחה. במה דברים
אמורים? בשמו ובמעשיו ובמקומו.
בשמו: שהיה שפכוני או ביישני. במעשיו: שהוא עושה הרבה. במקומו: שהוא עומד בצד הגת או בצד הפרצה. ושאר כל הזיתים: שנים – שכחה,
ושלושה – אינן שכחה".
המשנה קובעת מהי “שכחה” שצריך לתת את אשר נשכח לעניים ומעדכנת שיש שלושה קריטריונים להגדרת העץ המיוחד כ”בלתי שכיח”. שמו, מעשיו ומקומו הקריטריונים הראשון והאחרון הם קריטריונים “חיצוניים” שלא העץ עצמו גרם להם. אחרים פעלו וקבעו את ייחודו (שם מיוחד שאחרים נתנו לו או מקומו
המיוחד שאחרים שתלו אותו שם).
הקריטריון האמצעי של מעשיו הוא אובייקטיבי לעץ עצמו. המעשים: היבול, השפע, המיוחדות של העץ המסוים הזה גרם לכך שהוא עץ שאין לו שכחה. (בהמשך הפרק במסכת פאה מוסבר
■meezoog1@gmail.com
אבינועם הרש
בתלמידים שכל כך מתחשבים בפרנסתו של המורה שמלמד אותם ולכן לא מפריעים. ואולי בכלל הכול מתחיל מאיתנו המורים, שהרי כל מחנך כיתה העביר פעם בעצמו שיעור מבחן וכל כך התפלל למצוא את הכיתה במצב הקשבה
סביר.
והאמת? לא זכור לי ולו פעם אחת שביקשתי מתלמידיי להתנהג יפה מול המורה האורח שניגש אליהם. במיוחד לאור העובדה שעתידו ופרנסתו תלויים בשיעור המבחן הזה (בנוסף כמובן לסיעתא דשמיא ולהשגחה שמלווה כל אחד). נדמה לי שלא רק חבר שלי יצטרך לשלוח פרחים לאבא המחנך של התלמיד הזה, אלא כל מורה ומחנך שיקרא את הסיפור הזה ובכלל לא עלה על דעתו לפתח בתלמידיו את המודעות והרגישות הכול כך בסיסית הזו: מורה חדש נלחם על משרתו בכיתה שלי, בוא נראה מה אני עושה בשביל לעזור לו. וזה במחילה, לא פחות חשוב
ממתמטיקה ואנגלית.■ avinoam811@gmail.com
שיעור מבחן
לו שהוא הגיע בלי הדיסק און קי והוא חשב שהלך עליו, ופתאום הוא נדהם לגלות שעל אף שהוא לא היה בשיאו, התלמידים ממש באו לקראתו והתחשבו בו. מחנך הכיתה אמר לו שזה קרה מכיוון שיש לו בכיתה תלמיד מקובל שסוחף אחריו את כל התלמידים האחרים ולאותו תלמיד יש אבא מחנך שאמר לילד שלו: “בכל פעם שייכנס לכיתה שלכם מורה לשיעור מבחן, אתה תעשה הכול בשביל שחברים שלך יהיו בשקט.
מדובר בפרנסה שלו!”
מאז בכיתה שלנו, כל מורה שמגיע לשיעור מבחן נתקל בשתיקת הכבשים. חבר שלי ביקש למסור תודה ענקית לאבא של אותו תלמיד והוא הבטיח לי שאם הוא יתקבל לעבודה, הוא גם
ישלח לו פרחים. ***
חשבתי כמה התובנה הזו של לא לפגוע בפרנסה של בן אדם, ובמקרה הזה מורה, היא מובנת מאליה. ובכל זאת, ולמרות הכול, נחשבת לנדירה כל כך: לא יודע מה אתכם, לי פחות יצא להיתקל
השבוע סיימתי שיחה עם חבר שניסה להתקבל לבית ספר נחשב בצפון. היום בשמונה וחצי בבוקר התבקש להעביר שם שיעור מבחן. על אף שהכין הכול התברר לו לאכזבתו שהוא טעה בדיסק און קי, ובמקום לקחת את זה שמערך השיעור נמצא עליו הוא התבלבל ולקח דיסק און קי אחר. (כן, כן, יש כאלו שעדיין מעדיפים את האחסון הישן והטוב). הוא היה בטוח שהלך עליו... התלמידים הרי לא דופקים חשבון לאף אחד. אם אתה לא מעניין אותם הם כבר ידאגו להעביר לך את המסר. הוא הבין שכנראה הוא כבר לא הולך להתקבל לבית הספר הזה, אלא שלתדהמתו התלמידים המשיכו לשמור על שקט והיו כולם קשובים למה שיש לו לומר. הוא שלף מהשרוול סיפור טוב שהולך איתו כבר שנים, ועליו הוא אלתר שיעור. בסופו של דבר הוא הצליח להעביר את מה שרצה להעביר והכי חשוב: התלמידים היו איתו. לא בגללו, כמו
בגלל איזה משהו שגרם להם להקשיב. כשסיים, פתח את העניין מול מחנך הכיתה ואמר
ג׳ בסיון ה'תשפ״א
4|