Page 16 - גילוי דעת

קבלה קטנה, מתנה גדולה
אורי שכטר | מנהל אגף שורשים ופעיל חברתי.
“שלום אורי, אתה בטח לא זוכר אותי אבל אני מורה בבית ספר תיכון... בדרום הארץ. בשנה שעברה בחודש אלול העברת לתלמידים שיחה בירושלים וסיפרת שיש רב שמצליח לעזור להרבה זוגות להיכנס להריון (הרב דניאל סטבסקי). ביקשתי ממך בסוף השיחה שאם תוכל תעביר לו את השם שלי ושל אשתי כי אנחנו מנסים להיכנס להריון
כבר לא מעט זמן.
אתה לקחת את השמות שלנו ואמרת לי שמניסיונך בקשר איתו, בד”כ הוא אומר לזוגות לקבל על עצמם משהו מסוים (להתמיד באיזה מעשה טוב עד סוף החיים או להתמיד באיזה לימוד). אמרת לי שאתה מקבל על עצמך בשבילי לימוד של שמירת הלשון, חפץ חיים הלימוד היומי, ושאני גם אקח משהו, אמרתי לך שאני לוקח על עצמי ללמוד
פירוש אור החיים הקדוש על התורה.
בנוסף, ביקשת ממני לא לשכוח להזמין אותך לברית. אז אין ברית, אבל ב”ה בערך חודשיים אחרי השיחה, נכנסנו להריון ואתמול בשעה שש וחצי בבוקר נולדה לנו בת בכורה ואני עד היום משתדל להקפיד ללמוד כל יום באור החיים הקדוש. אז תודה רבה לך על שיחה נפלאה, על האמונה שהחדרת בי ועל האכפתיות שלך. אני ממשיך בקבלה
הקטנה שלי עד גיל 120”.■
מדהים
לראות כמה קבלה קטנה ופשוטה של הזוג ממש הזיזה את השמיים ושינתה את מסלול חייהם, בורא עולם מעוניין שנעשה תיקון ונשנה את המסלול, אפילו נשנה קו והוא
ישנה גם את המסלול
ואני אמשיך בזכותכם בתהילים עד 120”.
וכך אכן קרה. אני במקביל אליהם המשכתי בוקר בוקר לקרוא את התהילים היומי בתקווה שהם ממשיכים לקרוא
יחד.
בחג סוכות האחרון כעשרה חודשים מהלידה של הבת, ישבתי בשמונה בבוקר וקראתי את התהילים היומיים, תוך כדי הקריאה התחילו לזלוג לי דמעות מהעיניים. שאלתי את עצמי למה אני בוכה מקריאת תהילים? לא קרה שום דבר מיוחד, אבל אני ממשיך לקרוא בעיניים דומעות ומסיים את הקריאה. ניגשתי עם כל משפחתי להכנת ארוחת הבוקר ותוך כדי הכנת השולחן בסוכה אני מקבל הודעה בוואטסאפ מהבחור: “שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, בשעה טובה ומוצלחת אני שמח לבשר שהבוקר ברוך ה’ נולד לנו בן תינוק מתוק, בריא וחמוד”.
מדהים לראות כמה קבלה קטנה ופשוטה של הזוג ממש הזיזה את השמיים ושינתה את מסלול חייהם. לא מדובר פה בקוסמות, מדובר פה במסלול מסוים שבו אנחנו נמצאים והמסלול נתקע. בורא עולם מעוניין שנעשה תיקון ונשנה את המסלול, אפילו נשנה קו והוא ישנה גם
את המסלול שבו אנחנו נמצאים.
ואסיים בהודעה מרגשת ומצמררת שקיבלתי בקיץ האחרון באמצע טיול משפחתי בנחל כזיב:
לפני כמה שנים העברתי הרצאה לסגל
של אחת מהיחידות המיוחדות בצה”ל.
בסוף ההרצאה ניגש אלי מפקד היחידה
שבו אנחנו ואמר לי: “אני לא יודע למה אני מספר נמצאים לך את זה? אבל אני מרגיש שאולי אתה יכול לתת לי איזה עצה טובה, התחתנו
לפני כעשר שנים ועדיין אין לנו ילדים”.
“מי אני שיכול לייעץ לך?” אמרתי. “אבל יש רב גדול שאני מחובר אליו. הרבה פעמים כשהגיעו אליו אנשים ונשים עם בעיה דומה, הוא ייעץ להם לקבל על עצמם איזו שהיא קבלה יהודית קטנה עד גיל 120. אז אני מציע לך שתקבלו על עצמכם משהו קטן, לדוגמא להגיד כל יום את פרקי התהילים היומיים ואני במקביל מקבל על עצמי להגיד יחד אתכם, את
אותם הפרקים עד גיל 120”.
הבחור אמר לי: “תן לי לבדוק עם אישתי”. לאחר כמה דקות הוא חזר אלי ואמר “אישתי מסכימה, נלך על זה”. לאחר שנה מהפגישה איתו הוא שלח לי בוואטסאפ
את ההודעה הזו:
“שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, בשעה טובה ומוצלחת אני שמח לבשר שלאחר שנים ארוכות של ציפייה, ברוך השם נולדה לנו הבוקר בת מתוקה, בריאה
וחמודה”.
עניתי לו: “ואוו. הודו לה’ כי טוב. אחרי כמה שנים?” והוא ענה 11 שנים.
עניתי לו: “ואוו איזו שמחה. חיבוק גדול.
ט״ז שבט ה'תשפ״א
16 |
Yonatan Sindel/Flash90 :צילום